זהר

קפד) ואי תימא מאן יכיל. אלא, בשעתא דההוא שכבת זרע אפיק ב"נ, כד איהו בתיאובתא, אפיק לה לשמא דההוא חויא, ברעותא דתיאובתא. כד נפיק ברתיחו, נטלי ליה מיד בלבושא חדא, וההוא לבושא זרקין לגבי חויא, מיד כפיף רישיה, ותפסן ליה, כמה דתפיס תרנגולא דביתא. ואי בכל מאני קרבין דעלמא, יגחון בחד מנייהו, לא יכלין ליה. ובהאי, לא אצטריך ב"נ בעלמא מאני קרבא, ולא מלה אחרא, ולא אצטריך לאסתמרא מנייהו, דהא כלהו אתכפיין לגביה. כדין אתדבקו אינון מלין בלבבה, ותאיבת להאי.

פירוש הסולם

קפד) ואי תימא מאן וכו': ואם תאמר מי יכול. אלא בשעה שאדם מוציא, כשהוא בתשוקה, אותו שכבת זרע, והוציא אותה לשם אותו הנחש ברצון התשוקה, כשיוצאת ברתיחה, לוקחים אותה מיד בלבוש אחד, ואותו לבוש זורקים אל הנחש. מיד, כופף ראשו ותופשים אותו, כמו שתופשים תרנגול הבית. ואם אפילו כל כלי מלחמה יערכו כנגד אחד מהם, לא יוכלו לו. וכשעושה זה, לא צריך אדם בעולם לכלי מלחמה, ולא דבר אחר, ואינו צריך להשמר מהם, כי כולם נכנעים אליו. אז נתדבקו אלו הדברים בלבבה של מלכת שבא, וחשקה לזה.