זהר

קפג) פקודא בתר דא להסדיר לחם ולבונה, להקריב עמר. דכתיב ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים לעולה. וכן בשבועות להקריב שתי הלחם, והכי בכל יומין טבין, להקריב קרבן דמוספין. אלא ודאי בכל יומא דמועדייא צריך לקרבא קרבנא דיליה. צריך לקרבא עליה תוספת דאית ליה, כגון תוספת כתובתא ומתנתא, דאוסיף חתן לכלה. ושבת מלכתא, דאיהי כלה, בשבתות ובכל יומין טבין, צריכה תוספת, דאינון מוספין דקרבנין, ומתנתא, דאינון מתנות כהונה.

פירוש הסולם

קפג) פקודא בתר דא וכו': המצוה שלאחר זו, היא להסדיר לחם ולבונה, להקריב עומר. שכתוב, ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעולה לה' ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה וגו'. וכן בשבועות להקריב שתי הלחם. וכך בכל ימים טובים להקריב קרבן מוסף. כי ודאי בכל יום של המועדים צריכים להקריב הקרבן שלו, דהיינו קרבנו של יום, כמו בימות החול, וצריכים להקריב עליו תוספת שיש לו, דהיינו סוד תוספת האור שיש באותו החג. בדומה כמו תוספת כתובה ומתנות שנותן החתן לכלה. כן שבת המלכה, שהיא מלכות, שהיא כלה בשבתות ובכל ימים טובים, היא צריכה תוספת, שהם קרבנות המוספים, והמתנות, שהם מתנות כהונה.