זהר

קפב) עלמא דאתי, איהו היכלא לההיא נקודה עלאה, וכד איהי קיימא, ונטלא בגדפהא לאבהן, לאתעטרא לעילא אקרי כלא שבת. וכד אבהן מתעטרן לעילא, בגו נקודה עלאה, אקרי שבת. נקודה תתאה כד מתעטרא באבהן אקרי שבת.

פירוש הסולם

קפב) עלמא דאתי איהו וכו': עולם הבא, שהוא בינה, היא היכל לנקודה ההיא העליונה, דהיינו לחכמה העליונה. וכשהיא עומדת ולוקחת בכנפיה את האבות, לעטרם למעלה, אז נקראים הכל שבת. באופן, כשהאבות מתעטרים למעלה בנקודה העליונה, נקראים שבת, וכשהנקודה התחתונה, מלכות, מתעטרת באבות, נק' שבת.
פירוש. נקודה רומזת תמיד על חכמה, והרמז היא על נקודה השחורה שבעין, הנקראת ג"כ בת עין, שהיא העיקר הראויה להקרא בשם עין, שהוא חכמה. משום ששאר ג' גוונים שבעין, ה"ס חג"ת, שאין החכמה המכונה ראיה מתגלית בהם. לפיכך יש בפרצופי אצילות ב' פרצופים המכונים בשם נקודה, א', היא חכמה עלאה, שהם או"א. ב' חכמה תתאה, שהיא המלכות. אמנם אע"פ שאו"א הם חכמה עלאה, אינם מגלים החכמה בפרצופם עצמם, (כנ"ל ב"א דף רנ"א ד"ה נחית), אלא בפרצוף ישסו"ת, שהם נקראים בינה.
וז"ש עלמא דאתי איהו היכלא לההיא נקודה עלאה, שהבינה, שה"ס ישסו"ת הם היכל לנקודה העליונה שה"ס או"א. כלומר, שאין או"א מגלים החכמה שבהם אלא בסוד ההיכל שהוא בינה. אמנם גם בבינה אין החכמה מתגלה אלא על ג' קוין שהם חג"ת המכונים אבות. ונמצא שנקודה עליונה אינה מגלה החכמה שבה אלא לבינה, כשהיא מעטרת ומשפעת חכמה בג' קוין שלה שהם האבות.
וז"ש וכד איהי קיימא ונטלא בגדפהא לאבהן לאתעטרא לעילא, דהיינו שהבינה מקבלת ג' קוין שהם האבות לעטר אותם בחכמה עליונה, אקרי כלא שבת, כי נקודה עלאה, שה"ס חכמה עליונה המתגלית על האבות נקראת בת, והאבות עצמם נק' ש, וביחד הם שבת. ונמצא וכד אבהן ממעטרן לעילא בגו נקודה עלאה, הם נקראים ביחד שבת. ונקודה תתאה, מלכות, כד מתעטרא, שמקבלת חכמה, באבהן, אקרי שבת. כי שבת, כולל בתוכה הארת החכמה הנקראת בת והארת האבות הנק' ש'. שזה נוהג הן בבינה והן במלכות, וע"כ נקראים שניהם שבת.