זהר

קפב) פיה פתחה בחכמה, דא ב' דבראשית, ואוקמוה. ותורת חסד על לשונה דא אברהם, דביה ברא עלמא, וביה משתעי תדיר. ב' סתים מהאי גיסא, ופתיחא מהאי גיסא סתימא מהאי גיסא, כד"א וראית את אחורי. פתיחא מהאי גיסא, בגין לאנהרא אנפהא לגבי עילא, ופתיחא מהאי גיסא, בגין לקבלא מלעילא, ואיהי אכסדרה לקבלא. ובגין כך קיימא ברישא דאורייתא ואתמליא לבתר, פיה פתחה בחכמה, בחכמה ודאי, דכתיב בראשית ברא אלהים, כתרגומו. ותורת חסד על לשונה, דהא לבתר משתעי ואמר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. פיה פתחה בחכמה, דא ה' דשמא קדישא, דכלא בה, ואיהי סתים וגליא, כלילא דעילא ותתא, רזא דעילא ותתא.

פירוש הסולם

קפב) פיה פתחה בחכמה: ​זהו ב' של בראשית ובארוה, שה"ס הנוקבא המכונה בית, (כנ"ל בראשית א' דף רס"ח אות שכ"ז) ותורת חסד על לשונה, זהו אברהם, שה"ס קו החסד, שבו ברא העולם, (כנ"ל פרשת לך דף קכ"ח אות שפ"ג) ובו מדבר תמיד. דהיינו שמדבר תמיד בתורה. שהיא כולה המשכת החסד. וע"כ אומר ותורת חסד על לשונה. כמו שמבאר לפנינו.
ב' סתים מהאי גיסא ופתיחא וכו': מבאר יותר, ואומר, כי צורת אות ב' היא סתומה מצד אחד ופתוחה מצד אחד. היא סתומה מצד אחד, כמו שאתה אומר וראית את אחורי. פירוש, ראיה ה"ס חכמה, וכשהנוקבא מקבלת חכמה היא נסתמת מטעם חסרון חסדים, (כנ"ל ב"א דף ק"ד ד"ה את ע"ש) וע"כ נקראת אחורים, והכתוב אומר אז עליה, וראית את אחורי.
פתיחא מהאי גיסא בגין וכו': ומצד השני הב' פתוחה, כדי להאיר פניה כלפי מעלה שהוא ז"א, וכן היא פתוחה כדי לקבל מלמעלה, מז"א, והיא פרוצה כמו אכסדרה, לקבל אור מרובה. כי האכסדרה מקבלת אור השמש יותר מבית. ומשום זה עומדת בראש התורה דהיינו ב' דבראשית כשה"כ פיה פתחה בחכמה ונתמלאה אור אח"כ בכל דברי התורה. שה"ס ותורת חסד על לשונה.
פירוש. כי יש כאן בהכתוב ב' פתיחות של הנוקבא, א) פיה פתחה בחכמה, ב) ותורת חסד על לשונה, ומבאר, שבעת שהב', שה"ס הנוקבא, נפתחת, דהיינו בעת שנזדווגת עם ז"א, יש בה השפעה וקבלה: כי ז"א היא תמיד בחסדים מכוסים, להיותו בבחינת ג"ר דבינה בסוד כי חפץ חסד הוא. זולת בעת זווגו עם הנוקבא, הוא נכלל ממנה באור החכמה שלה וז"ש פתיחא מהאי גיסא בגין לאנהרא אנפהא לגבי עילא, פירוש. אנפהא, ה"ס הארת חכמה, ואומר, שהנוקבא מאירה הארת חכמה כלפי מעלה, דהיינו לז"א בעלה, שזסו"ה, אשת חיל עטרת בעלה, כי מעטרתו בהארת החכמה. הרי שהנוקבא נפתחה בבחינת השפעה, שזסו"ה פיה פתחה בחכמה. דהיינו להשפיע חכמה לז"א. וכן הוא נפתחת בקבלה, שמקבלת אז שפע חסדים מז"א, שהוא נקרא תורה. וז"ש ופתיחא מהאי גיסא בגין לקבלא מעילא, דהיינו לקבל שפע אור החסדים מז"א. וז"ש ותורת חסד על לשונה.
פיה פתחה בחכמה: פירוש אחר שסובב על התורה. שפתחה בחכמה בודאי, שכתוב בראשית ברא אלקים, שבראשית פירושו חכמה, כתרגומו בחוכמתא. ותורת חסד על לשונה, כי אחר כך מספרת התורה ואומרת ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. שפירושו אור החסד.
פיה פתחה בחכמה: פירוש אחר, שהוא ה' ראשונה של שם הקדוש הוי"ה, שהיא בינה, שהכל בה, שכל המוחין דזו"ן והתחתונים נמשכים ממנה, והיא סתומה וגלויה, שנוהג בה קטנות וגדלות, שבעת קטנות היא, כללות שלמעלה ושלמטה, שהמלכות שלמטה נכללת בבינה שהיא למעלה, שאז נעשית הבינה סתומה. ולעת גדלות היא סוד המוחין שלמעלה, של הבינה עצמה, ושלמטה, של המלכות, שאז היא עצמה נעשית גלויה, דהיינו בג"ר, וגם משפעת מוחותיה אל המלכות. ומפרש יותר, לפיכך אוה"כ