זהר

קפב) דוד מלכא אמר, גם עבדך נזהר בהם וגו'. אסהדנא עלי דכל יומאי אזדהרנא בהו, דלא לאטעאה בהו, בר יומא חד דעטירנא עטרי מלכא, במערתא דמרוניא, וחמינא בוצינא דאשא מתלהטא אפותיא דמערתא, ואזדעזענא. מההוא יומא אזדהרנא בדעתאי בהו, ולא שביקנא לון כל יומאי. זכאה חולקיה מאן דאזדהר במתיקא דמלכא, וטעים בהו כדחזי. על דא כתיב, טעמו וראו כי טוב יי' וגו'. וכתיב לכו לחמו בלחמי וגו'.

פירוש הסולם

קפב) דוד מלכא אמר וכו': דוד המלך, אחר הכתוב הנחמדים מזהב וגו' הרומז על שפע המתוק והיקר של ג' קוין, מסיים, גם עבדך נזהר בהם וגו'. דהיינו שנזהר בהם שלא לקבל מקו שמאל בלי ימין. ומסיים על זה ר' שמעון, אני מעיד על עצמי שכל ימי נזהרתי בהם, בג' קוין, שלא לטעות, דהיינו שלא לטעות ולקבל מקו שמאל לבדו. חוץ מיום אחד שהעטרתי עטרות המלך בהמערה של מרוניא, ולא נזהר שהשמאל יהיה מיוחד עם הימין, וראיתי נר של אש לוהטת ברחב המערה. דהיינו שראה הדינין של קו שמאל בלי ימין שהוא אש לוהטת, ונזדעזעתי. מיום ההוא נזהר אני מהם בדעתי, שלא לקבל אלא משלשת הקוין ביחד, ולא עזבתי אותם כל ימי. אשרי חלקו, מי שנזהר בממתקים של המלך, וטועם בהם כראוי. על זה כתוב, טעמו וראו כי טוב ה' וכתוב, לכו לחמו בלחמי. וגו'.