זהר

קפב) תאנא, וכל אדם לא יהיה באהל מועד, רבי יצחק פתח, וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו', האי קרא אוקמוה. תא חזי, בשעתא דישראל בגלותא, כביכול קב"ה עמהון בגלותא, דהא שכינתא לא אתעדי מנייהו לעלמין. ת"ח, בזמנא דישראל אשתכחו בגלותא דבבל, שכינתא בינייהו שריא, ותאבת עמהון מן גלותא. ובזכות אינון צדיקייא דאשתארו בארעא, שארת בארעא, ולא אעדי מנייהו לעלמין. א"ר יהודה, דאתהדרת מטרוניתא במלכא, ואתהדר כלא בהלולא דמלכא, בג"כ אקרון אנשי כנה"ג, כנה"ג ודאי.

פירוש הסולם

קפב) תאנא וכל אדם וגו': למדנו, וכל אדם לא יהיה באהל מועד. רבי יצחק פתח, וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו'. מקרא זה העמידוהו. בוא וראה, בשעה שישראל הם בגלות, הקב"ה עמהם כביכול, בגלות, כי השכינה אינה סרה מהם לעולם. בוא וראה, בזמן שישראל נמצאו בגלות בבל, שרתה ביניהם השכינה, וחזרה עמהם מן הגלות. ובזכות אלו הצדיקים שנשארו בארץ, שרתה בארץ, ולא סרה מהם לעולם. א"ר יהודה, שחזרה אז המלכה אל המלך, וחזר הכל להיות בסעודת השמחה של המלך. ומשום זה נקראו, אנשי כנסת הגדולה. כנסת הגדולה ודאי שהמלכות שנקראת כנסת, חזרה מקטנותה בגלות, והיתר לגדולה.