זהר

קפב) ר׳ אלעזר הוה אזיל מקפוטקיא ללוד, והוו עמיה ר׳ ייסא ורבי חזקיה. פתח ר׳ אלעזר ואמר, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו'. תנינן, כל ב״נ דאשתדל במלי דאורייתא, ושפוותיה מרחשן אורייתא, קב״ה חפיא עליה, ושכינתא פרשא עליה גדפהא, הה״ד ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. ולא עוד, אלא דהוא מקיים עלמא, וקב״ה חדי עמיה, כאלו ההוא יומא נטע שמיא וארעא. הה״ד, לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה.

פירוש הסולם

קפב) ר' אלעזר הוה וכו׳: ר״א היה הולך מקפוטקיא ללוד. והיו עמו ר׳ יוסי ור׳ חזקיה. פתח ר׳ אלעזר ואמר, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו'. למדנו, כל אדם העוסק בתורה ושפתותיו דובבות תורה, הקב״ה מכסה עליו, והשכינה פורשת עליו כנפיה. ז״ש, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. ולא עוד, אלא שהוא מקיים את העולם, והקב״ה שמח עמו, כאלו ביום ההוא היה נוטע שמים וארץ. וזהו שהכתוב מסיים, לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה.