זהר

קפא) תלת זמנין הכא ביום השביעי, ויכל אלקים ביום השביעי, וישבות ביום השביעי ויברך אלקים את יום השביעי, הא תלת, ויכל אלקים, ביום השביעי, דא תורה שבעל פה, דעם יום השביעי דא, אשתכלל עלמא כדקא אמרן.

פירוש הסולם

קפא) תלת זמנין הכא ביום השביעי, ויכל וגו', וישבות וגו', ויברך וגו' הא תלת: שלש פעמים נאמר כאן ביום השביעי, ויכל אלקים ביום השביעי, וישבות וגו', ויברך וגו', הרי נאמר שלש פעמים. ויכל אלקים ביום השביעי דא תורה שבעל פה, דעם יום השביעי דא אשתכלל עלמא כדקא אמרן, ויכל אלקים ביום השביעי, היינו תורה שבעל פה, שהיא מלכות, נוקבא דז"א, ומדה השביעית לחג"ת נה"י דז"א, כי עם יום השביעי הזה, נשתכלל ונגמר העולם כמו שאמרנו.
ביאור הדברים. כי מעשה בראשית הוא יסודא ועקרא לכל מה דייתי ויתחדש בעלמא לבתר כן, (כנ"ל באות קע"ד) ונמצא סו"ה ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, הוא יסוד ושורש של גמר התקון העתיד לבא אחר השתא אלפי שני. ונודע שענין גמר התקון סובב רק על המלכות דמלכות שה"ס עצם המלכות, שאין לה תקון בשתא אלפי שני, (כנ"ל דף מ"ו ד"ה ביאור) ונמצא שמלכות דמלכות זו, ה"ס התכלית שבשביל גילויה נבראו כל מעשה בראשית שבששת ימים, וז"ס שז"א ונוקביה ה"ס פרט וכלל, כי הז"א שה"ס ששת ימי בראשית, וכן בחינת שתא אלפי שני הוא פרט, דהיינו שבו יוצאים כל פרטי המציאות בלי חסרון כל שהוא, והם מתגלים בשתא אלפי שני בזה אחר זה, והנוקבא, שה"ס יום השביעי, מלכות, היא מקבלת ממנו בחינת כלל, דהיינו שכל אלו הפרטים שבשתא אלפי שני, מגלים את שלימותה בגמר התקון, דהיינו באלף השביעי, ומבחינת יסודא ועקרא להעתיד לבא נמצא, יום השביעי, שהוא בחינת גמר התקון שנתקבל מכל פרטי הבריאה שבששת ימי בראשית. וז"ס אתה קדשת את יום השביעי לשמך, דהיינו בשביל המלכות הנק' שם,תכלית מעשה שמים וארץ, היא בחינת התכלית המקובל מכל פרטי הבריאה שבשמים וארץ שבששת ימי בראשית. כמו שמסיים, וברכת מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים, הרי שששת ימים הם פרט, ויום השביעי הוא כלל, דהיינו התכלית של ששת הימים. ומבחינה זו נאמר ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. כי יום השביעי היא קבלת התכלית שמים וארץ. וז"ש דעם יום השביעי דא אשתכלל עלמא, שקיבל התכלית ונשתכללו.
ומלבד האמור מבחינת התכלית המרומז בויכל, הרי נוהג גם בחיבת מוחין ביום השביעי, ומוחין באים תמיד בסוד ג' קוין הנמצאים מג' נקודות חולם שורק חירק כנ"ל (בראשית א' דף ט"ז ד"ה וזה) ועליהם נאמר, וישבות ויברך ויקדש. וישבות ה"ס קו שמאל ויברך ה"ס קו ימין, ויקדש ה"ס קו אמצעי. כמו שהזהר מבאר לפנינו.
וזה אמרו תלת זמנין הכא ביום השביעי, ויכל וגו' וישבות וגו' ויברך וגו'. ויכל ה"ס אור התכלית, וישבות ה"ס הארת המוחין בבחינת קו שמאל, ויברך ה"ס קו ימין של המוחין. וכל אלו הג' נקראים שביעי, להיותם סוד הג"ר. אבל הארת קו אמצעי של המוחין, המרומז בויקדש וגו', אינו נקרא שביעי להיותו מכריע בסוד מסך דחירק, וע"כ לא נאמר ויקדש את יום השביעי, אלא ויקדש אותו, שה"ס אות ברית, כמו שמבאר הזהר לפנינו.