זהר

קפא) תנינן, אר"ש, כתיב בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים, בני אמי, כמה דכתיב, השליך משמים ארץ, דכד בעא קב"ה למחרבא ביתיה דלתתא, ולאגלאה ישראל ביני עממיא, אעבר קב"ה מקמיה להאי ארץ, ואתרחקא מניה, כדכתיב ותתצב אחותו מרחוק. וכד האי ארץ אתרחקא משמים דלעילא, האי ארץ דלתתא אתחרבא, וישראל אתפזרו ביני עממיא, אמרה כ"י, מאן גרים לי האי, ומאן עביד לי האי, בני אמי דנחרו בי, ואתרחקו מני, בני אמי ודאי.

פירוש הסולם

קפא) תנינן אמר ר' שמעון וכו': למדנו, אר"ש, כתוב, ​בני אמי נחרו בי וגו'. בני אמי, הוא כמ"ש ​השליך משמים ארץ וגו'. שארץ פירושו, הנוקבא, כי כשרצה הקב"ה להחריב את ביתו התחתון, דהיינו את בית המקדש, ולהגלות את ישראל בין העמים, הסיר מלפניו ארץ הזו, שהיא הנוקבא, והתרחק ממנה, ככתוב, ​ותתצב אחותו מרחוק. וכשארץ הזאת, התרחקה משמים של מעלה, שהוא ז"א, ארץ הזו של מטה, דהיינו בית המקדש, נחרבה, וישראל נתפזרו בין האומות. אמרה כנסת ישראל, מי גרם לי זאת, ומי עשה לי זאת, בני אמי דהיינו ז"א ונוקביה, שנחרו בי והתרחקו ממני. שהם בני אמי ודאי. כי ז"א ונוקביה הם בני הבינה, שהיא האם (כנ"ל באות קע"ז).