זהר

קפא) תלת אתוון בלטין ופרחין, מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין. כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא, ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין, תליין בין אינון עמודין. ותרין אלפין ומאה שרגין, בכל מנרתא ומנרתא. דלקין ביממא, ובלילא מתדעכי, על צערא דישראל. כד אתי צפרא, דלקין כלהו מגרמייהו.

פירוש הסולם

קפא) תלת אתוון בלטין וכו׳: ג׳ אותיות בולטות ופורחות מפיו של זה לפיו של זה, בגלגול העמודים והנשרים. כל אלו האותיות נרקמות באש לבנה וזהב ירוק. ב׳ אלפים ומאה מנורות תלויות בין עמודים האלו. וב׳ אלפים ומאה נרות בכל מנורה ומנורה. דולקים ביום, ונכבים בלילה בשביל צער ישראל. כשבא הבוקר, נדלקים כולם מאליהם.
פירוש המאמר. מחזה ולמטה דז״א יש בו ד׳ ספירות, שהם תנה״י, וכל אחת מתנה״י כלולה מכולן, ויש בכל אחת מהן תנה״י. והם רק ג׳ ספירות וחצי, כי רק נה"י הן שלמות, ומת״ת אין בהם רק חצי ספירה שמחזה ולמטה, והן בסוד מאות, ע״כ יש ג׳ מאות בחינות נגד נה״י. וחמשים בחינות נגד ת"ת. ונמצא, שיש ג׳ מאות וחמשים בחינות ביסוד, וכן ג׳ מאות וחמשים בחינות בהוד, וכו'. כי כל אחת כלולה מכולם. וש״נ של היסוד נקראים ש״נ עמודים. וש״נ של נצח, והש״נ של הוד, נקראים ש״נ נשרים. ויש בהם בחינת מלכיות שבגופם דהיינו שכל אחת מתנה״י כלולה מע״ס, ויש מלכות אחת בכל בחינה מש״נ בחינות שבד׳ הספירות, והם נקראות אגנות, ומלבד אלו, יש מלכות הכוללת, המקובלת מכל תנה״י דז״א, שה״ס המלכות המקבלת מג׳ קוין נה״י דז״א. והיא נקראת מנורה. ולהיותה מקבלת שפע של ג׳ אותיות, כמ״ש לפנינו, הפורחות מנשר לנשר, ע״כ יש בה אלפים ומאה בחינות, כי בב׳ נשרים ב״פ ש״נ שהם ז׳ מאה, ומכל בחינה שבז׳ מאה נמשכות ג׳ אותיות, הנה ג״פ ז׳ מאה, הם אלפים ומאה. ע״כ יש אלפים ומאה מנורות, והאורות שבהם נקראים נרות, ולהיותם כולם כלולים זה מזה, יש בכל אחת מב׳ אלפים ומאה מנורות, ב׳ אלפים ומאה נרות.
וזה אמרו (באות קע״ח) בההוא סטר דרום, דהיינו בצד ימין בחסד דז״א, אית תלת מאה וחמשין עמודין, שהם ש״נ בחינות שביסוד דז"א הנקראים עמודים כנ״ל. מכל זיני מרגלאן, ואלין אינון דנהרין תדיר, שהם מאירים לכל בחינות המלכות הנקראות מרגליות, ולהארהם אין הפסק. ונטפין בוסמין טמירין, הארות החכמה מכונים בשמים המעלים ריח ממטה למעלה. ואומר, שהבשמים נוטפים מהם להיותם כלולים מכל ג׳ קוין, אלא שהבשמים הם בסתר, ואינם נודעים, וז״ש, דלא אתגלו לעלמין. והוא מטעם, כי כאן המדובר היא בצד דרום, שהוא שליטת החסד, וע״כ הארת החכמה שבקו שמאל, שה״ס צפון, אינה יכולה להתגלות בו.
וזה אמרו, ארבע אגנין בכל עמודא ועמודא, דהיינו המלכיות שבגופם של העמודים כנ״ל, והם ד׳ בכל עמוד כנגד תנה״י, וכד אינון בוסמין וכו׳ נפלי בהו, כלומר שהבשמים, שהן הארות החכמה שאינן יכולות להתגלות כאן, נופלות באותם האגנות, ולא נפקין בוסמין לבר, שאינם מושפעות לחוץ מהם, אלא נשארות באגנות. מטעם הנ״ל. וז״ש (באות קע״ט) זמינין לזמנא דאתי לאתקטרא וכו', שלעתיד לבא יתגלו הארות החכמה שבהם, דלא יהוו מכתישו דבני נשא, שלא יהיה בהם שום התעוררות מלמטה מבני אדם, אלא יהיה כולו אתערותא דלעילא בלי אתערותא דלתתא כלל. אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו, דהיינו שאין בהם שום השגה, מטעם היותם בשליטת הימין. אלא מאינון עמודין נפלין תמן, ושום תחתון אינו מתערב בזה.
וזה אמרו (באות ק״פ) תרין נשרין בכל עמודא ועמודא וכו׳, כי העמודים הם בחינות היסוד, ונצח והוד הנקראים ב׳ נשרים עומדים עליו, שעל כל בחינה של יסוד, יש ב׳ בחינות של נצח, ושל הוד. שבע מאה נשרין אינון, כי יש ש״נ בחינות בנשר של נצח וכן ש״נ בחינות בנשר של הוד. פרחין, אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין, פירוש, בשעת הארת ג׳ קוין שהם מתגלגלים על ג׳ דוכתי, (כנ״ל ויחי דף קנ״ט ד״ה קל) אז הנשרים פורחים מדוכתא לדוכתא, והעמודים מתגלגלים. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא וכו', כלומר, אע״פ שבכל מקום מתגלה החכמה שה״ס הסתכלות עינים ע״י גלגול הקוין, הנה כאן אינו כן, אלא שאין העינים יכולים להסתכל. מטעם שכאן הוא שליטת החסד.
וז״ש (באות קפ"א) תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא וכו', השפע היא כלול מג' קוין המכונים ג׳ אותיות, ואחר שהשפע מתוקן כולו בנצח והוד, שהם ב׳ הנשרים הוא בא ליסוד, וע״כ השפע שהוא ג׳ אתוון פורחות מנשר לנשר, מנצח להוד ומהוד לנצח, בעת הגלגול של העמודים והנשרים. כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא, שהוא שמאל הנקרא אש, כלול בלבן שהוא חסד, ודהבא ירוקא, שהשמאל שהוא זהב כלול בקו אמצעי, שהוא ירוק. וז״ש תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין כי המלכות המקבלת השפע נקראת מנורה. ולהיות השפע בא מכל נשר בג׳ אותיות, שכנגד כל אות יש מנורה אחת לקבל אותה, וע״כ הם ג׳ פעמים ז׳ מאות אתוון, שהם ב׳ אלפים ומאה אותיות, המקובלות בב' אלפים ומאה מנורות. והן תלויות בין עמודים כדי לקבל השפע. והאורות שבמנורות נקראים נרות, וז״ש, ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא, כי כל אחת מב' אלפים ומאה כלולה מכולם, וע״כ יש ב׳ אלפים ומאה בכל מנורה ומנורה. ולהיותם כולם תחת שליטת צד דרום שהוא חסד השולט ביום ולא בלילה, ע״כ, דלקין ביממא, ובלילה מתדעכי, כי בלילה שולט הדין, והחושך, וז״ש, על צערא דישראל, דהיינו מפני שליטת הדין והחשך, שממנו נמשך צער ישראל. כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו, כלומר, כשמגיע זמן שליטת החסד הם נדלקים מאליהם, ואין צריך להעלאת מ"ן מתחתונים.