זהר

קפא) תאנא, כד סליק ברעותא דרישא חוורא, למעבד יקרא ליקריה, תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא, חד ניצוצא, וסליק ואתפשט לתלת מאה ושבעין עיבר. וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא, נשב ביה אתתקן. ונפיק חד גולגלתא תקיפא, ואתפשט לארבע סטרין.

פירוש הסולם

קפא) תאנא כד פליק וכו׳: למדנו, כשעלה ברצון הראש הלבן. שהוא גלגלתא דא״א, לעשות יקר ליקרו. תקן והכין והוציא מהנר הקשה ניצוץ אחד, ועלה ונתפשט לש״ע צדדים. והניצוץ עומד, ומתחיל לצאת אויר טהור ומתגלגל, נפח בו נתתקן. ויצאה גלגלת אחת חזקה ונתפשטה לארבע צדדים.
פירוש. נודע סוד אצילות המוחין דז״א, שהוא בסוד תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא. כי אחר שיצא קו השמאל דבינה נעשתה מחלוקת בין ימין ושמאל, ולא יכלו להאיר עד שעלה ז״א בסוד הקו האמצעי והכריע ביניהם, ויצאו ג׳ קוין חכמה בינה דעת בבינה. שז״ס תלת, שהם חב״ד, נפקי מחד שיצאו מז״א. וכל שיעור האור שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון, וע״כ חד בתלת קיימא, זכה ז״א ג״כ בתלת מוחין חכמה בינה דעת, ונתפשטו אליו (כנ״ל ב"א דף רפ״ז ד״ה תלת עש״ה).
וז״ש, כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקר ליקריה, התקונים שברישא חוורא נקראים יקרו. וז״א, הצריך לקבלם נקרא יקר ליקרו. תקין וזמין, דהיינו שתקן והכין תחילה הקטנות דבינה בסוד נקודת החולם. שה״ס עלית המלכות בבינה. ואח״כ ואפיק מבוצינא דקרדינותא, שהוא קו שמאל דא״א, חד ניצוצא, דהיינו שא״א הוציא מקו שמאל של עצמו, את קו השמאל של בינה, וסליק, שקו האמצעי עלה, ואתפשט לש״ע עיבר, דהיינו שעל ידי עלית ז״א לבחינת קו אמצעי ליחד ב׳ קוין ימין ושמאל דבינה זה בזה, יצאו ש״ע עיבר, שהם ג׳ קוין שהם שלש מאות, ומלכות המקבלתם שה״ס שבעים. כי ספירות הבינה הן בסוד מאות, רק המלכות שה״ס אור נקבה חסרה ג״ר, ואין לה אלא ע׳ עיבר. וביחד הם ש״ע עיבר.
ואחר שפירש בכללות חוזר ומפרש הדברים בפרטות. ואומר, וניצוצא קאים, ניצוץ אחד, שהוא קו השמאל שבבינה, עומד. ושארי נפיק אוירא דכייא, שהוא קו הימין שבבינה. ומתגלגלא, שהיו מתגלגלין מרחמים לדין ומדין לרחמים, פעם קם השמאל ושלט, ופעם קם הימין ושלט, דהיינו שהיו במחלוקת, ולא יכלו להאיר. נשב ביה, היינו קו אמצעי, שנפח ונשב בקו שמאל ומיעטו, ואז ואתתקן, שב׳ הקוים נתיחדו זה בזה, ויצאו ג׳ קוין חכמה בינה דעת בבינה ואז כיון שתלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא, ויצאו חב״ד גם בז״א, וז״ש, ונפיק חד גלגלתא תקיפא, דהיינו גלגלתא דז״א, שה״ס אור מקיף דמוחין שלו, ואתפשט לארבע סטרין, דהיינו חו״ב, וימין ושמאל שבדעת, שהם ג׳ קוין ומלכות המקבלתם, כי השמאל דדעת הוא מלכות, שה״ס ש״ע עיבר כנ״ל. וז״א קיבל אלו ד׳ סטרין מבינה, מטעם הנ״ל, משום שתלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא.
ומה שמחלק בגלגלתא את קו האמצעי לב׳ סטרין. הוא משום, כי כשיצאו המוחין מנה״י דבינה, שהם ישסו״ת, אל ז״א, יצאו תחלה בבחינת אור מקיף, דהיינו כבחינת או״א עלאין, שבהם לא נפיק הי׳ מאויר שלהם, ויש הפרש בין ימין ושמאל דדעת, שזה חסד וזה דין, אבל בישסו״ת, שהם נה"י, דבינה, שבהם יוצאת הי׳ מאויר, והקו שמאל מתיחד עם הימין רק ע״י הדין שבמסך דקו האמצעי שהוא השמאל דדעת. ע״כ נעשה הדין דדעת לאחד עם החסד דדעת, שהוא חשוב כמוהו, שהרי לולא הדין דדעת לא נתיחדו הקוין זה בזה. וע״כ נעשו שניהם לבחינה אחת. ותחילה יוצאים בחינת או״א עלאין, שה״ס ד׳ סטרין המאירים בגלגלתא, ואח״כ יוצאים בחינות ישסו״ת, שהם רק ג׳ סטרין חב״ד. והם מתבארים לפנינו בסוד ג׳ חללי גלגלתא שבז״א, שה״ס ג׳ מוחין חב״ד, ולא ד׳ סטרין.
ודע שבשעה שהעליון מאציל את התחתון מאציל אותו ממדרגות של עצמו, כי אין העדר ברוחני וכל המדרגות היוצאות בזה אחר זה, אין אחת מבטלת את חברתה, ואין הגדלות מבטלת את הקטנות. וע״כ כשא״א רצה להאציל את הקטנות דז״א העיר בעצמו מדרגת הקטנות, שעקרו הוא עלית המלכות לבינה, והשפיע לבינה ולז״א. ואח״כ כשרצה להשפיע לו קו שמאל, העיר השמאל של עצמו, והשפיע לבינה ולז"א. וז״ש, ואפיק מבוצינא דקרדינותא, שהוא קו שמאל של עצמו, חד ניצוצא, שהוא קו שמאל שבבינה. וכן בכל מדרגה ומדרגה.