זהר

קע) תניא, בשעתא דנפק נשמתיה דבר נש, אזלין כלהו קריבוי וחברוי דההוא עלמא עם נשמתיה, ומחזיין ליה אתרא דעדונא, ואתרא דעונשא, אי זכאה הוי, חמי דוכתיה, וסליק ויתיב, ואתעדן בעדונא עלאה דההוא עלמא. ואי לא הוי זכאה, אשתארת ההיא נשמתא בהאי עלמא, עד דאטמיר גופא בארעא. כיון דאטמר, כמה גרדינין דנמוסין אחדן ביה, עד דמטא לדומ"ה, ועאלין ליה במדורוי דגיהנם.

פירוש הסולם

קע) תניא בשעתא וכו': למדנו. בשעה שיצאה נשמתו של האדם, כל קרוביו וחביריו שבעולם האמת הולכים עם נשמתו ומראים לה מקום העדן, ומקום העונש. אם הוא צדיק, הוא רואה מקומו, ועולה ויושב ומתעדן בעדן העליון שבעולם ההוא.
ואי לא הוי זכאה וכו': ואם אינו צדיק,נשארת נשמה ההיא בעולם הזה, עד שנקבר הגוף בארץ.כיון שנקבר, כמה בעלי הדין אוחזים בה, עד שמגעת לדומה, ומכניסים אותה במדורי גיהנם.