זהר

קע) תו, מן המדבר איהי עולה, כד"א ומדברך נאוה. בההוא מדבר דלחישו בשפוון, איהי עולה. ותנינן. מאי דכתיב האלהים האדירים האלה, אלה הם האלהים המכים את מצרים, בכל מכה במדבר וכי כל דעבד לון קב"ה במדבר הוה, והא בישובא הוה, אלא במדבר, בדבורא, כד"א ומדברך נאוה וכתיב ממדבר הרים, אוף הכי עולה מן המדבר, מן המדבר ודאי, בההיא מלה דפומא איהי סלקא, ועאלת בין גדפי דאמא, ולבתר בדבורא, נחתא ושריא על רישייהו דעמא קדישא.

פירוש הסולם

קע) תו. מן המדבר וגו': עוד. מן המדבר היא עולה, כמ"ש ​ומדברך נאוה. דהיינו במדבר ההוא של לחש השפתים, היא עולה. כי מדבר, פירושו דבור. ולמדנו מהו שכתוב, האלקים האדירים האלה אלה הם האלקים המכים את מצרים בכל מכה במדבר וכי כל מה שעשה להם הקב"ה היה במדבר, הלא בישוב היה. אלא במדבר, פירושו, בדבור. כש"א ומדברך נאוה, וכתוב ממדבר הרים. אף עולה מן המדבר כך, מן המדבר ודאי, דהיינו באותו הדבר של הפה, היא, המלכות, עולה, ונכנסת בין כנפים של האם, שהיא בינה. ולאחר כך, ע"י דבור היא המלכות יורדת ושורה על ראשי העם הקדוש.
ביאור הדברים, כי מטרם גמר התיקון, בעוד שהמלכות נקראת אילנא דטוב ורע, הנה כל תיקונה נעשה ע"י המ"ן, שהצדיקים מעלים על ידיהן את המלכות לבינה, וע"י עליה זו נעשית המלכות לשעתה קדושה כבינה. ומ"ן אלו ה"ס תפלה בלחש, כי המלכות ה"ס דבור, ואי אפשר שתהיה בבחינת דיבור טוב בלי רע כלל, רק בעת שהקול שבדיבור הוא מבחינת הבינה, שז"ס יחוד קול ודיבור, שהם זווג זו"ן בגדלות. כי הז"א מקבל קול דאמא ומשפיע בדיבור של המלכות, ואז הדיבור כולו טוב בלי רע כל, ומקבלת המוחין דקודש. אכן בלי המיתוק הזה מהקול דבינה, הנה הקול של המלכות בבחינת טו"ר כנ"ל, ויש בה אחיזה לקליפות, ואינה יכולה לקבל מהקודש. ולפיכך נבחנת עלית המ"ן, שהצדיקים מעלים, בתפלה, שהם בלחישו דשפוון, כלומר, דיבור בלי קול. בסוה"כ, ​רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע (שמואל א' ב') כי אז אין שום אחיזה במ"ן שמעלים, ויכולים להעלות גם את המלכות עד הבינה, כדי שתקבל הקול מהבינה, ואז נעשית בנין קדוש ומקבלת מוחין בזווג קול ודיבור, וקדושת הדיבור שלה שריא על רישייהו של הצדיקים שתיקנו אותם כן.
וז"ש מן המדבר איהי עולה, כד"א ומדברך נאוה, כי הכלה אזדמנת עתה לזווג הגדול למיעל לחופה ע"י עלית מ"ן של הצדיקים, בסוד מדברך נאוה, שהמשיכו בדיבור, שהיא המלכות, את הקול מאמא, ועי"ז נעשית מדברה של המלכות נאוה ויפה כבינה. כי כל אלו הזווגים שנעשו מקודם בזה אחר זה, נתקבצו עתה לזווג הגדול לעאלא לה לחופה, ונמצא בההוא מדבר דלחישו בשפוון איהי עולה שעל ידי המ"ן שהעלו מקודם לכן בלחישו בשפוון דהיינו, בדיבור בלי קול, כי הקול שלה היה עדיין בבחינת טו"ר כנ"ל, והמשיכו בה הקול דאמא, הנה מכל אלו המע"ט נעשה עתה הזווג הגדול לעאלא לה גו חופה, כי עתה נעשה גם קולה עצמה טוב בלי רע כלל, ונעשית קדש קדשין כמו אמא.
והנה הדיבור בלחש נבחן למלה דפומא, כלומר, בלי הצירוף של חיך וגרון ולשון ושנים, אלא רק ע"י מוצא השפתים ופומא. שיהיה בבחינת קולה לא ישמע כנ"ל, וז"ש בההיא מלה דפומא איהי סלקא, שכן דרך העלאת מ"ן, ואז ועאלת בין גדפי דאמא, והיא עולה בין כנפי הבינה. כלומר שמקבלת קול כנפים דאמא לתוך הדיבורים שלה ולבתר בדבורא נחתא ושריא על רישיהו דעמא קדישא, ואח"כ בדיבור שמקבלת, היא יורדת ושורה על ראשי העם קדוש. כי אחר שקבלה הקול דמדת הרחמים דאמא, נעשה קדש כמותה, וקדושתה חוזרת לאלו שתיקנו אותה, ונקראים גם הם עם קדוש כמוה. כי הדיבור שלה הוא עתה קדוש כמו אמא. וז"ש בדבורא נחתא וכו'.