זהר

קע) כגוונא דה"א אחרא, עביד גופא באינון רתיכין דילה, ואיהי נקודא דקיימא באמצעיתא, וכדין איקרי ה"א. ה"נ האי את רזא דו"ו, אינון גופא, וקיימא ברזא דא, והאי נקודה באמצעיתא, ובג"כ כלא חד. והאי נקודה עילאה, איקרי חכמה עילאה. והאי נקודה תתאה, איקרי חכמה תתאה, חכמה זעירא. והאי ה"א, והאי ה"א, בר דהאי נקודה אתרשים בקדמיתא בנקודאה.

פירוש הסולם

קע) כגוונא דה"א אחרא וכו': כמו שה' האחרת, שהיא המלכות, עושית גוף באלו המרכבות שלה, שהם ד' המלאכים (כנ"ל אות ל"ח) והיא, המלכות, היא נקודה העומדת עליהם באמצע, ואז נקראת ה'. שיורה על ד' המלאכים ונקודה האמצעית (כנ"ל אות ל"ח) כן גם כאן בה' ראשונה, שהיא ישסו"ת, אות זו סוד הו', דהיינו חגת"ם דז"א, שהם ד' דמרכבה עליונה דישסו"ת, הם גוף של ה' ראשונה, ועומדת בסוד זה של הגוף, דהיינו בפתיחה להארת החכמה, כנ"ל בדבור הסמוך, ונקודה זו היא באמצע. שעומדת על ד' דחגת"ם, ואז נקראת ה', דהיינו נקודה האמצעית על ד' דמרכבתה, כמו בה' תתאה. ומשום זה הכל אחד, שה' עלאה וה' תתאה הן כאחת (כנ"ל אות קי"ח). ונקודה העליונה הזו, דהיינו י' דהויה, המאירה בנקודה אמצעית דישסו"ת, נקראת חכמה עליונה. ונקודה התחתונה, דהיינו נקודה האמצעית שבמלכות, נקראת חכמה תחתונה, חכמה קטנה (כמ"ש זה בפלפה"ס אות מ"א מ"ג) וזו, ישסו"ת היא ה', והמלכות היא ה'. ואין חילוק ביניהן, חוץ ממה שנקודה הזו העליונה, נרשמה תחילה בנקודתה, דישסו"ת.
פירוש. כי ישסו"ת יצאו תחילה בחסדים שקבלו מאו"א עלאין, בסוד נקודה האמצעית שבהם. ואח"כ קבלו סוד המרכבה דג' קוין ומלכות, ונמצא שנקודה האמצעית יצאה ראשונה ואח"כ ד' דמרכבה. ונעשית במספר ה'. אבל המלכות, קבלה תחילה הארת החכמה, שה"ס ד' דמרכבה שלה, ואח"כ קבלה נקודה האמצעית ע"י כריית היסוד דז"א (כנ"ל אות ק"ג) ונעשית במספר ה'. וז"ש, והאי ה' והאי ה', ששניהם נקראים ה', מטעם שנקודה האמצעית רוכבת על ד' דמרכבה. ונעשית במספר ה'. בר דהאי נקודה, חוץ מאשר נקודה האמצעית דישסו"ת, אתרשים בקדמיתא בנקודאה, שיצאה הנקודה תחילה, ואח"כ ד' דמרכבה, משא"כ המלכות יצאה ד' דמרכבה תחילה, ואח"כ הנקודה. כי המלכות תחילת יציאתה היא מקו שמאל, שה"ס ד' דמרכבה, ואח"כ ע"י כריית היסוד מקבלת הנקודה האמצעית (כנ"ל אות ק"ג).