זהר

קע) בגין דנשמתא איהי נשמת חיים, בינה, דנטלה מחכמה. נפש, מלכות תבונה. רוח, תפארת, ואיהו דעת כליל תרוייהו. עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו.

פירוש מעלות הסולם

קע) בגין דנשמתא איהי וכו׳: משום שהנשמה שהיא נמשכת מאו״א עלאין דאצילות, היא נשמת חיים, בינה דא״א, הלוקחת מחכמה, כי אור חכמה סתימאה דא״א גניז בה, שאין העולמות כדאין לקבל אותה לפני גמר התקון, וע״כ או״א עלאין אינם משפיעים אלא אור חסדים לבד, הנקרא אוירא דכיא, ומשכנה במוח. נפש נמשכת ממלכות תבונה, שה״ס חכמה דשמאל דבינה, בסוד ל״ב נתיבות החכמה, ולכן משכנה בלב. רוח, שהוא הקו האמצעי, הוא תפארת, והוא בגדלות דעת, כולל שניהם, הן החסדים שבקו ימין, והן החכמה דשמאל. עליו נאמר ובדעת חדרים ימלאו.
בכדי להסביר מאמר זה, יש להקדים ולבאר מה שכתוב בזהר (פרשת שמות דף י״ד סוף ע״ב ובזהר ע״פ הסולם שמות אות רמ״ט) וז״ל ועוד רזא דמלה היא, דתנן כעשרה מאמרות נברא העולם, וכד תסתכל תלתא אינון ועלמא בהו אתברי, בחכמה ובתבונה ובדעת, ועלמא לא אתברי אלא בגיניהון דישראל, כד בעא לקיימא עלמא, עבד לאברהם ברזא דחכמה, ליצחק ברזא דתבונה, ליעקב ברזא דדעת, ובהאי אתקרי ובדעת חדרים ימלאו. ובההיא שעתא אשתכלל עלמא.
פירוש הדברים: ועוד סוד הדבר הוא שלמדנו בעשרה מאמרות נברא העולם, וכשתסתכל הם רק שלשה, שהעולם נברא בהם: בחכמה, ובתבונה, ובדעת. והעולם לא נברא אלא בשביל ישראל, וכשרצה הקב״ה לקיים את העולם, עשה לאברהם בסוד החכמה, ליצחק בסוד התבונה ליעקב בסוד הדעת, שבזה נקרא ובדעת חדרים ימלאו, ובאותה שעה נשתכלל כל העולם.
והענין הוא, כי עיקר מציאות המוחין נמשכו בג׳ המאמרות הראשונים, שהם: ​בראשית ברא אלקים, כי בראשית נמי מאמר הוא (מגילה כא:) ויאמר אלקים יהי אור וגו'. ויאמר אלקים יהי רקיע וגו'. שה״ס חכמה, (כתרגום בראשית בחכמתא), בינה דעת. כי בראשית וגו׳ ה״ס או"א עלאין, הנבחנים לחכמה דימין. ומאמר יהי אור ה"ס ישסו״ת הנבחנים לבינה ומאמר יהי רקיע, ה"ס הדעת הכולל נוקבא דז״א רחל, המשמשת בסוד ה׳ גבורות שבדעת, עם המסך דחיריק. ובזה נגמר כל מציאות המוחין, ושאר המאמרות הם סוד המשכת המוחין לזו״ן, ומזו״ן לנשמות הצדיקים. וזהו מה שכתוב בזהר רזא דמלה היא, דתנן בעשרה מאמרות נברא העולם, וכד תסתכל תלתא אינון ועלמא בהו אתברי, בחכמה ובתבונה ובדעת, כי עיקר המוחין יצאו בג׳ המאמרות הראשונים, שהם חב״ד, ושאר המאמרות נמשכו מהם אל הזו"ן דאצילות, ואל נשמות הצדיקים.
ואומר כד בעא לקיימא עלמא, עבד לאברהם ברזא דחכמה. ליצחק ברזא דתבונה, ליעקב ברזא דדעת וכו׳. ויש להבין הרי בכמה מקומות כתוב בזהר, שאברהם ה״ס החסד, ויצחק גבורה, ויעקב תפארת, וכאן אומר שעשה אותם לבחינת חב״ד כדי לקיים העולם. ויש גם להבין איך עשה אותם המאציל לבחינת חב״ד. ומה ענין עשיית אברהם יצחק ויעקב לחב״ד, לצורך קיום העולם. אלא הענין הוא כי עולם פירושו ז"א, וקיום העולם פירושו המשכת המוחין דג״ר אל ז"א, שהם קיומו. ואחר שביאר ואמר וכד תסתכל תלתא אינון, דהיינו חכמה בינה דעת של פרצוף ישסו״ת, הוא ממשיך ואומר כד בעא לקיימא עלמא, כשרצה להמשיך מוחין דג״ר אל ז״א שהוא מכונה עולם, עשה את אברהם יצחק ויעקב שהם חסד גבורה תפארת דז״א, לסוד חכמה בינה דעת. ועשייה זו של חג״ת לחב״ד, הוא, ע״י המשכת אור הנשמה המתלבש בחג״ת, כי הכלים נקראים תמיד על שם האורות המלובשים בהם, וכלים דנפש נקראים נה״י, כלים דרוח נקראים חג״ת, והכלים דאור הנשמה נקראים חב״ד. ובעת שהיה ז״א בו"ק חסר ג״ר, דהיינו רק בב׳ אורות נפש רוח, והיה חסר לו אור הנשמה, לא היה לו אלא ששת הכלים חג״ת נה״י, כי כלים לאור הרוח הם חג"ת, וכלים לאיר הנפש הם נה״י. וכשנמשך אור הנשמה אל ג׳ הכלים חג״ת דז״א, הנקראים אברהם יצחק ויעקב, נתעלו בזה, ונעשו לחב״ד, אברהם עלה מחסד לחכמה. ויצחק עלה מגבורה לתבונה. ויעקב עלה מתפארת לדעת. כי הג׳ כלים דאור הנשמה הם חב״ד. ואור הרוח ירד לכלים דנה״י. ונעשו הנה״י לחג״ת להיותם עתה משכן לאור הרוח. ונברר לו כלים חדשים דנה״י מבי״ע ונתחברו לז״א ונתלבש בהם אור הנפש.
וזה אמרו עבד לאברהם ברזא דחכמה, שבהתלבשות אור הנשמה בז״א עלה הכלי החסד דז״א ונעשה כלי לחכמה. ליצחק ברזא דתבונה, שבהתלבשות ההיא עלה כלי הגבורה ונעשה כלי לתבונה. ליעקב ברזא דדעת כי כלי התפארת דז״א עלה ונעשה לדעת, שהוא בחינת הקו האמצעי המכריע בין ב׳ הכלים חכמה ותבונה. ובהאי אתקרי ובדעת חדרים ימלאו, כי אחר שנעשה כלי התפארת לדעת, והכריע בין חו״ב והשלימו עשר הספירות של אור הנשמה, בבחינת ממטה למעלה המכונה ראש. נהפך האור ההוא מלמעלה למטה אל הכלים דנה״י דז״א, ואור הזה המתפשט מלמעלה למטה, נקרא אור הרוח, שהוא סוד דעת המתפשט מן הראש אל כלים דגוף וממלא אותם, שזסו"ה ובדעת חדרים ימלאו ואז נעשו כלים דנה״י לכלים דחג״ת הנקראים חדרים או אדרין, ובהאי שעתא אשתכליל עלמא, כי ע״י האורות האלו נבררים לו כלים חדשים להלביש את אור הנפש שנקראים נה״י חדשים, המתעלים מבי״ע ואז נשלם כל פרצוף ז״א הנקרא עולם, כי יש לו כל הכלים שהם חב״ד חג״ת נה״י.
וזה אמרו (באות קס״ח) ועוד נשמתא ורוחא ונפשא דבר נש דהיינו ז״א שנקרא אדם בסוד שם מ״ה שבגימטריא אדם, וכן הצדיקים שבבי״ע שהם מרכבה לז״א, אינון ​תקיעה תרועה שברים, שהם סוד אברהם יצחק ויעקב, שהם חג״ת שנעשו לחב״ד. ומה שכותב תרועה לפני השברים, הוא משום דסדר ביאת המוחין לז״א הוא כך, שמתחלה באה החכמה ואח״כ הדעת ואח״כ הבינה, וז״ל העץ חיים (שער דרושי הצלם דרוש א' ח״ב דף ז׳ טור א׳) והנה עתה בזו הבחינה הג׳ נתקנו ג׳ מוחין תוך גלגלתא דז״א, בסוד חב״ד וכבר נתבאר לעיל, כי ג׳ בחינות הנ״ל הם ג׳ אותיות צל״ם, והם חב״ד, מ׳ חכמה, ל׳ בינה, צ׳ דעת. והנה תחלה באה החכמה, ואח״כ הדעת, ואח״כ הבינה, שהם ג׳ אותיות שבצלם הזכר, א״כ יהיה הסדר: מצ״ל, שהם: חכמה, דעת, בינה. והוא הנקרא ביחזקאל, יפה ענף וחורש מצ"ל שהוא ז״א הנקרא ארז הלבנון כנודע. עכ״ל עיי״ש בע״ח. והטעם הוא, כי המוחין דחכמה ובינה, הם סתומים, שאין החכמה מאירה אל הבינה, שבינה תוכל לגלות את הארת החכמה אל ז״א, ואינם מתפתחים רק ע״י הדעת, כי ע״י הזווג של חסדים וגבורות שבדעת, עולה אור חוזר עד החכמה, ומוציא הארתה אל הבינה, ונמצא שאור החכמה מתקבל בתחלה באו״ח העולה מן הדעת, ולפי משקל או״ח ההוא, כן הוא מקבל הארת חכמה, אם הוא מבחי״ב, קבלתו היא מועטת, ואם הוא מבחי״ג קבלתו מרובה יותר, כמ״ש הרב במבוא שערים (ש״ה ח"א פ״ט) וז״ל ונמצא כי טפת האור היורד מהמוח הנקרא חכמה דרך הדעת אל הבינה, היא האבן הנשקלת בדעת, לידע אם היא כבדה, או קלה. והרי נתבאר בחינת האור ובחינת המשקל, שהם בהיותם נמשכים מחכמה אל הבינה דרך הדעת. הרי שהמקבל מן החכמה הוא אור החוזר העולה מן הדעת, וע״י הדעת הוא מושפע אל הבינה, וז״א מקבל הארת חכמה מן הבינה להיותה המאציל שלו, אמנם זה ג״כ ע״י הדעת דהיינו שבאותו השיעור שאור החוזר עולה ממטה למעלה ומגלה הארת חכמה אל הבינה, כן אור חוזר זה מתפשט ממעלה למטה לתוך ז״א. וזה שכתוב תקיעה תרועה שברים שמסדר המוחין דז״א בסוד מצ״ל, שמתחלה הוא חכמה, ואח״כ דעת, ואח״כ בינה, (עיין בתע״ס חלק י"א אות קל״ט ובתשובה קפ"ג).
נפשא שהיא מלכות הנבנית מקו שמאל דבינה, בלבא כי הלב ה״ס ל״ב נתיבות החכמה, דהיינו חכמה דשמאל דבינה ודא שברים שהוא בסוד קו השמאל שנקרא יצחק, כד״א לב נשבר ונדכה, כי הוא מאיר בדינים לשרוף לכל אלה הרוצים להמשיך את החכמה המתגלה בקו השמאל ממעלה למטה. נשמתא שהיא חכמה דימין המאירה חסדים במוחא, ודא תקיעה שהוא בסוד קו ימין אברהם חסד שעלה ונעשה לחכמה. רוחא הוא סוד יעקב הקו האמצעי תפארת שעלה ונעשה לדעת. בכנפי ריאה דנשיב בלבא כי מב׳ כנפי הריאה בא רוח החסדים אל הלב, ואז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים אלו. דאיהו נור דליק וכו׳ כי הלב שבו מתגלה החכמה דשמאל הוא אש שורף מחמת שבעת גילוי החכמה מתלוים עמה דינים קשים לשרוף הרשעים והחצונים הרוצים להמשיך החכמה ממעלה למטה כנ״ל.
וז״ש (באות קס״ט) ורוחא היינו יעקב שהוא הקו האמצעי כליל מאשא ומיא, שע״י המסך דחיריק שבו, הוא ממעט את קו השמאל וממתיקו ומייחדו עם הימין ושניהם מאירים בג״ר, שז״ס שכתוב בזהר (פרשת ויקרא אות ש״ד ש״ה) שנתעטר אברהם שה״ס מיא, ונתעטר יצחק שה״ס אשא, ועטרה ה״ס ג״ר, וכיון שכ״ז גרם יעקב נעטר גם הוא שכל המוחין שהתחתון גורם לעליון זוכה בהם גם התחתון.
וז״ש (באות ק״ע) בגין דנשמתא איהי נשמת חיים. בינה דנטלה מחכמה, כי המוחין הם חב״ד, אמנם החכמה של המוחין אינה חכמה ממש דא״א, אלא בינה דא״א, היינו בינה דנטלה מחכמה. כי בינה דא״א כשהיא עולה לראש דא״א, היא חוזרת להיות חכמה, ומשפעת הארת חכמה שנקראת חיים בסו״ה והחכמה תחיה בעליה, אל הפרצופים. וה״ס תקיעה, וה״ס אברהם, שכתוב בזהר פרשת שמות עבד לאברהם ברזא דחכמה שע״י התלבשות אור הנשמה בז״א, עלתה ספירת החסד ונעשתה לחכמה.
נפש מלכות תבונה, הוא מה שכתוב בזהר שמות ליצחק ברזא דתבונה, כי התלבשות ההיא עשתה את הכלי של הגבורה להיות תבונה. רוח תפארת, שה״ס הקו האמצעי ואיהו נעשה לדעת כליל תרווייהו כי המכריע בין ב׳ הכלים חכמה ותבונה, וזה שכתוב שם בפרשת שמות וליעקב ברזא דדעת. המייחד את החכמה ובינה, ונכלל משניהם כי כל שיעור אור שהתחתון גורם בעליון נוטל גם התחתון עליה אתמר ובדעת חדרים ימלאו, כלומר אחרי שנעשה כל התפארת לדעת, והכריע בין חו״ב, ונשלמו עשר הספירות דאור הנשמה בבחינת ממטה למעלה שנקרא ראש, אז נהפך האור ההוא מלמעלה למטה, אל הכלים דנה״י שעלו ונעשו לכלים דחג״ת שאור הזה המאיר מלמעלה למטה נקרא אור הרוח שהוא סוד דעת המתפשט מהראש אל כלים דגוף וממלא אותם, בסו״ה ובדעת חדרים ימלאו כי כלים דחג״ת נקראים חדרים, וכלים דנה״י נקראים אכסדראין (עיין בהקדמת הזהר אות רכ״ט ובפירוש הסולם שם).
ומה שאומר נפש מלכות תבונה, וכן בזהר שמות ליצחק ברזא דתבונה, ואינו אומר בינה, הלא נקראים בכל מקום חב״ד, הוא משום שרוצה להשמיענו שהכונה היא על מוחין שלימים של אור החיה, הנמשך מן התבונה, ששם מקום גילוי אור החכמה, בסוד י' דנפיק מאויר ונעשה אור, כי אין העולם שהוא ז״א מתקיים רק במוחין שיש בהם הארת חכמה.