זהר

קעט) ותא חזי, בשעתא דכהנא רבא הוה שוי אלין תריסר אבנין, ולביש לון בחושנא ואפודא, כדין שריא עליה שכינתא. ואינון תריסר אבנין, גליפין בשמהן דכלהו שבטין. וכל שבטא ושבטא אתגליף על אבנא חד. משקען הוו אתוון על אבנין. וכד נהירין אבנין, אתוון הוו בלטין לבר, ונהרין על מה דאצטריכו.

פירוש הסולם

קעט) ות"ח בשעתא דכהנא וכו': ובוא וראה, בשעה שהכהן הגדול היה שם אלו י"ב אבנים, ולבש אותם בחושן ואפוד, אז שרתה עליו השכינה. ואלו י"ב אבנים מפותחות בשמות כל השבטים. וכל שבט ושבט נחקק על אבן אחת, והאותיות היו משוקעות באבנים, וכשהאבנים האירו, היו האותיות בולטות לחוץ, והאירו על מה שהיו צריכים.