זהר

קעט) ויכלו, דכלו עובדין דלעילא ועובדין דלתתא, השמים והארץ, לעילא ותתא. ר' שמעון אמר עובדא ואומנותא דאורייתא שבכתב, ועובדא ואומנותא דתורה שבעל פה. וכל צבאם, אלין פרטי דאורייתא, אפין דאורייתא, שבעים פנים לתורה. ויכלו דאתקיימו ואשתכללו דא ברא, שמים וארץ פרט וכלל, וכל צבאם רזי דאורייתא, דכיאן דאורייתא מסאבן דאורייתא.

פירוש הסולם

קעט) ​ויכלו, דכלו עובדין לעילא ועובדין דלתתא, השמים וארץ לעילא ותתא, ויכלו, פירושו שכלו ונגמרו המלאכות של מעלה והמלאכות של מטה, כי השמים וארץ יורו למעלה ולמטה. השמים, פירושו למעלה בעולמות עליונים, וארץ, פירושו למטה בעולם התחתון.
ר"ש אמר, עובדא ואומנותא דאורייתא שבכתב, ועובדא ואומנותא דתורה שבעל פה: ר"ש אומר שהכ' השמים, יורה שנגמרו הפעולות והאומנות שבתורה שבכתב, דהיינו של בנין ז"א המכונה תורה שבכתב, והכ' והארץ, יורה, שנגמרו הפעולות והאומנות שבתורה שבעל פה, דהיינו של בנין הנוקבא, המכונה תורה שבע"פ. עובדא, פירושו בחינת ו"ק, ואומנותא, פירושו ג"ר. וכל צבאם, אלין פרטי דאורייתא, אפין דאורייתא, שבעים פנים לתורה, וכל צבאם, פירושו פרטי התורה, הפנים שבתורה, דהיינו השבעים פנים שבתורה. שהם פרטי בנין של ז"א המכונה תורה. ויכלו דאתקיימו ואשתכללו דא בדא, ויכלו השמים וארץ, יורה ששניהם, ז"א ונוקביה המכונים שמים וארץ, נתקיימו ונשתכללו זה מזה, שמים וארץ, פרט וכלל, זו"ן הנק' שמים וארץ, הם פרט וכלל, כי הז"א הוא בחינת פרט, כי המוחין יוצאים בו בפרטות בזה אחר זה, ומשפיע אותם להנוק' בדרך כלל, דהיינו בבת אחת. ונצרכים זה לזה, ונשתכללו זה מזה כנ"ל, בסוד פרט הצריך לכלל וכלל הצריך לפרט. וכל צבאם, רזי דאורייתא, דכיאן דאורייתא מסאבן דאורייתא, וכל צבאם, היינו סודות התורה, והטהרות שבתורת והטומאות שבתורה, כלומר דיני טהרה וטומאה הכתובים בהתורה. כי צבא נוטריקון צא בא אשר צא רומז על הטומאות ובא, על הטהרות. וביאור ענין פרט וכלל הוא להלן.