זהר

קעט) ואי תימא, כד אהדרו ביומי דחול. במה אתמשכן דוכתי לארכא ופותיא ורומא, בגנתא, ולא אתידע. כגוונא דרזא דארץ הצבי, דהוה אתמשך לכל סטרין ולא אתידע. כגוונא דצבי, דכל מה דאתרבי, משכיה אתרבי לכל סטר, ולא אתיידע. ואית כמה נשמתין, דכיון דסלקין, תו לא נחתין.

פירוש הסולם

קעט) ואי תימא כד וכו': ואם תאמר, כשחוזרים הנשמות מג"ע העליון לגן עדן התחתון בימות החול, במה מתפשטים המקומות, לאורך ולרוחב ולרום, בתוך הגן, עד שיכיל כולן ואינו ניכר. ומשיב, שהוא כעין ארץ הצבי שהיתה נמשכת לכל הצדדים, ולא היה ניכר. וכמו הצבי, שכל מה שגדל נגדל עמו עורו לכל צד ואינו ניכר. ויש כמה נשמות, שכיון שעולות לג"ע העליון, שוב אינן יורדות משם, ונשארות שם גם בימות החול.