זהר

קעח) וישראל קדישין, וכל אינון דמתעסקין בקדושה, כל יומין דשבתא, אתאחדן כל אינון שית יומין, באינון שית יומין דלגו דאתאחדן בההיא נקודה, אתאחדן בהאי, בגין לנטרא לון. וכל אינון שית יומין דשבתא, ההיא נקודה טמירא איהי. כיון דעאל שבתא, כדין סלקא ההיא נקודה, ואתעטרא ואתאחדא לעילא, וכלהו טמירין בגוה.

פירוש הסולם

קעח) וישראל קדישין וכל וכו': וישראל הקדושים וכל אלו העוסקים בקדושה, בכל ימי השבת, מתאחדים כל אלו ששת הימים שלהם, באלו ששת ימים שבפנים, שהם חג"ת נה"י דמלכות, המתאחדים בנקודת המלכות דמלכות, ומתאחדים בה כדי לשמרה, וכל אלו ששת ימי השבת, הם של נקודה הנסתרת ההיא. שהם חג"ת נה"י דמלכות. כיון שבא השבת אז עולה נקודה ההיא, שהיא המלכות דמלכות, ומתעטרת ומתאחדת למעלה וכולם נסתרים בה.
פירוש. המלכות, שנקראת נקודה, מקבלת מז"א ששת ימים שבו, הנקראים חג"ת נה"י. וא"כ יש בה ב' בחינות, א' חג"ת נה"י שקבלה מז"א. ב' היא בחינתה עצמה, דהיינו המלכות. וההפרש ביניהם הוא, כי חג"ת נה"י שקבלה מז"א, ה"ס אור החסדים. ובחינתה עצמה, הנקראת נקודה, ה"ס אור החכמה. ולפיכך ששת ימי המעשה, הם בחינת חג"ת נה"י דמלכות, שקבלה מז"א, ושבת, היא בחינת שליטת נקודתה עצמה, ובחינת ששת ימי המעשה, שהם חג"ת נה"י שלה, הם נסתרים בה, כלומר שאינם שולטים ואינם נראים, ורק המלכות מבחינתה עצמה היא השולטת. והיא הנראית.