חיפוש מתקדם

חיפוש לפי כותרת
חיפוש בטקסט

אות קעח

זהר

קעח) ולא עוד, אלא דעזא ועזאל הוו מקטרגי עליה בזמנא דאמר שכינתא לקב"ה נעשה אדם אמרו מה אדם ותדעהו, מה את בעי למברי אדם, ותדעהו דעתיד למחטי קמך, באתתא דיליה דאיהי חשך, דאור איהו דכורא, וחשך נוקבא שמאלא, חשך דבריאה, בההוא זמנא שכינתא אמרת לון, בהאי דאתון מקטרגין, אתון עתידים למנפל, כדכתיב ויראו בני האלקים את בנות האדם, כי טובות הנה וגו' וטעו בהון ואפיל לון שכינתא מקדושה דלהון.

פירוש הסולם

קעח) ולא עוד, אלא דעזא ועזאל הוו מקטרגי עליה, בזמנא דאמר שכינתא לקב"ה נעשה אדם, ולא עוד, אלא שהמלאכים: עזא ועזאל, היו מקטרגים על בריאת האדם, בעת שאמרה השכינה להקב"ה נעשה אדם. אמרו, מה אדם ותדעהו, מה את בעי למברי אדם, ותדעהו, דעתיד מחטי קמך באתתא דיליה דאיהי חשך. אמרו, מה אדם ותדעהו, למה אתה רוצה לברוא האדם, בעת שתדע, שהוא עתיד לחטוא לפניך באשתו, שהיא חושך. דאור איהו דכורא, וחשך נוקבא, שמאלא חשך דבריאה, כי אור הוא זכר. וחשך היא הנוקבא, שהיא מקו שמאל, הנבחן לחשך דבריאה.
ביאור הדברים, כי נתבאר (לעיל בהקדמת הזוהר דף ר"ג אות רט"ו בהסולם עש"ה) אשר אחר גדלות הזו"ן, שהשיגו בששת ימי בראשית, דהיינו שעלו והלבישו לאו"א עלאין, אז הוציאו הזו"ן את אדה"ר. וסדר בריאתו, היה מתחילה בקטנות ואח"כ בגדלות, על דרך שיצאו כל מעשה בראשית, אשר בהמאמרות יהי אור יהי רקיע יהי מאורות יצאו המעוטים שהביאו הקטנות, ובויהי אור, ובויעש אלקים את הרקיע וגו', ובויעש אלקים את שני המאורות וגו' יצאו הגדלות שלהם. דהיינו שהחזירו אתוון אל"ה. (כנ"ל דף ק"ד ד"ה ויעש) ועד"ז גם כאן בהמאמר נעשה אדם נעשה המיעוט, דהיינו שהנוקבא הורידה אתוון אל"ה שלה לבי"ע, ועי"ז נתמעטה הנוק' לו"ק בלי ראש, ועמה כל המלאכים כולם, שהם צבאותיה, ובהכתוב ויברא אלקים את האדם יצאה הגדלות. וז"ש החברים (בזהר בלק  מאות תט"זקרא לכתות כתות דמלאכי עלאי ואותיב לון קמיה אמר לון בעינא למברי אדם. קרא כתות כתות של מלאכים העליונים והושיב אותם לפניו ואמר להם, אני רוצה לברוא אדם. דהיינו כנ"ל שהזו"ן נתמעטו לבחינת ו"ק ועמהם כל מלאכי מעלה, בעת שרצה לברוא האדם, ורמזו זה בהמלות ואותיב לון קמיה, כי ישיבה, רומזת על מיעוט שיעור קומה. כי אין הקומה בשלימות רק בעת עמידה, אבל בישיבה מתקצר הקומה. והיינו שנתמעטו כל המלאכים לו"ק בלי ראש.
ולפיכך נתרגשו כל המלאכים ושאלו מה טיבו דבר נש דא, מה טיבו של אדם זה, שבשביל בריאתו מיעטת אותנו. א"ל בר נש דיהא בצולמא דידן יהא חוכמתא דיליה עלאה מחכמתכון. אמר להם, האדם הנברא בצלם שלנו יהיה חכמתו מרובה מחכמתכם. דהיינו, אחר שהזו"ן יחזרו את אתוון אל"ה למדרגתם, יתעלו עמהם גם העולמות בי"ע לאצילות, וישיג האדם נר"ן דאצילות, שהוא גבוה לאין שיעור מבחינת מלאכים, ואז כל המלאכים יתעלו בשבילו לאצילות. כמו שהיה באמת ביום ששי מלפני החטא. וכיון ששמעו המלאכים את זה תיכף הסכימו לבריאתו.
וזה אמרו כאן, הא אוקמוה חברייא על מלאכי השרת דאנון אמרי האי קרא, שהחברים אמרו, שהמלאכים עצמם הסכימו ואמרו נעשה אדם שבכתוב הזה, דהיינו מטעם הנ"ל שאמר להם הקב"ה שעל ידו ישיגו כולם עליה לאצילות. וע"ז א"ל ר"ש בתר דהוו ידעין וכו' דעתיד למחטי אמאי בעו למעבד ליה, מאחר שהיו יודעים העתיד להיות, שהוא עתיד לחטוא ויאבד בחזרה כל המוחין דאצילות, ויפול בחזרה לבי"ע ועמו כל המלאכים, וא"כ למה הסכימו לעשות האדם. הרי יפסידו יותר ממה שירויחו לשעתם. ולא עוד אלא דעזא ועזאל וכו', כלומר אם תמצא לומר שהמלאכים לא ידעו שיחטאו, הרי עזא ועזאל קטרגו תכף והודיעו שיחטא האדם, ועכ"ז הסכימו כל המלאכים.
בההוא זמנא שכינתא אמרת לון בהאי דאתון מקטרגין אתון עתידין למנפל כדכתיב וגו', באותה שעה אמרה להם השכינה בדבר זה שאתם מקטרגין בו עתידים אתם לפול. כמ"ש ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו' וטעו בהון ואפיל לון שכינתא מקדושה דלהון. וזנו אחריהן, והשכינה הפילה אותם מקדושתם, וענין עזא ועזאל כבר נתבאר לעיל (בהקדמת הזוהר דף קנ"ה ד"ה והנה ביאור עש"ה) וכאן אבאר בקיצור לפי הענין.
ויש להבין למה קטרגו עזא ועזאל, ולא הסכימו לבריאת האדם, כמו שהסכימו כל המלאכים העליונים. והנה נתבאר לעיל (דף פ' ד"ה ביאור) שכל המוחין דגדלות היוצאים בשתא אלפי שני אינם מבחינת ג"ר דע"ב, אלא מבחינת ו"ק דע"ב, ע"ש הטעם. ותדע שאלו המלאכים עזא ועזאל הם נמשכים מבחינת אחורים דאו"א הפנימים ששמשו בנקודים, שה"ס ג"ר דע"ב, שהמה נגנזו, ואינם מתגלים בשתא אלפי שני כנ"ל. ולפי"ז נמצא שתשובה זו שהשיב הקב"ה להמלאכים עליונים כולם, בר נש דיהא בצולמא דידן יהא חוכמתא דיליה עלאה מחכמתכון כנ"ל בדיבור הסמוך, שבשביל זה נתרצו כולם להתמעט בעת המאמר נעשה אדם. הרי זו תשובה שאינה מספקת כלל בשביל עזא ועזאל, כי להיות בחינתם מבחינת ג"ר דע"ב, הרי כל המוחין הגדולים דאדם הראשון, ואפילו המוחין שמטרם החטא, אינם שייכים כלל לבחינתם, כי כולם היו רק מו"ק דע"ב, (כנ"ל דף פ' ד"ה ביאור) וא"כ לא ירויחו כלום על ידי בריאת האדם, ולפיכך יצאו מכלל כל המלאכים העליונים וקטרגו על בריאת האדם, כי לא רצו להתמעט בשביל בריאתו. וקטרוגם זה עוד הגדילו ביותר לאחר שחטא, כמו שאומר בזהר בלק הנ"ל, כיון דברא אדם וחטא וכו' אתו עזא ועזאל אמרו קמיה פתחון פה אית לן גבך, הא בר נש דעבדת חטי קמך, אחר שברא האדם וחטא, באו עזא ועזאל, ואמרו לפני הקב"ה, פתחון פה יש לנו לפניך, הרי האדם שעשית, חטא לפניך, ומסבת הקטרוג שלהם נתעכב האדם בתשובתו (כנ"ל בהקדמת הזהר דף קנ"ו ד"ה ותדע עש"ה).
וזהו אמרו בהאי דאתון מקטרגין אתון עתידים למנפל וכו' כי בסבת קטרוג שלכם ימנע האדם מלשוב תכף אחר החטא, ויצאו בנות האדם בלתי מתוקנות, שסופכם לזנות אחריהם. כנ"ל בהקדמת הזהר, ע"ש.