זהר

קעח) לב מבין, לב יודע, לב רואה לב איהו שכינתא, דלא נטלא אלא דמא צח, דאיהי קרבנא, .דצלותא נקיה בלא חובין ובלא פסולת, וקריבת לגבי בעלה שופרא דכלא.

פירוש מעלות הסולם

קעח) לב מבין לב וכו׳: הלב מבין היינו בינה, הלב יודע, היינו דעת, הלב רואה היינו חכמה, כי חכמה ה״ס ראיה כמ"ש עיני העדה. שהם חכמי העדה. והיינו ג׳ מוחין חב״ד. הלב הוא השכינה היינו מלכות. שאינה לוקחת אלא הדם הצח, שהוא הקרבן של התפלה, הנקיה בלי חטאים, בסו״ה זבחי אלקים רוח נשברה, בוידוי ותפלה, ובלי פסולת, של קבלה לעצמו, אלא לעשות נחת רוח ליוצרו, ומקריבה אל בעלה, ז״א, שהוא המוח, הטוב שבכל הקרבן, דהיינו רצון היחוד של הכהנים, והשמחה של הלוים. (זהר פנחס אות רי"א).
פירוש: האדם המקריב הקרבן, או המתפלל, שתפלתו היא במקום קרבן, מלבד שהוא מתקן את עצמו, הוא מתקן כל העולמות, ומחמת זה גם בנין גופו מרמז אל שם הוי״ה הכולל כל ד׳ העולמות אבי״ע. ויש הוי״ה הכוללת חמשה עולמות שהם אדם קדמון ואבי״ע, (ע״ח שער דרושי אבי״ע פרק ב׳) אמנם אין מעשה האדם מגיע לא״ק, ואפילו בעולם האצילות אין מגיע מעשה האדם, אלא לז״א דאצילות, ולכן הראש הוא כנגד ז"א דאצילות, ומפה עד החזה הוא נגד הנוקבא דז״א ועולם הבריאה, כי הבריאה היא אשת האצילות (ע״ח ח״ב שער דרושי אבי"ע פ״ב ד״ה ובזה תבין) ומחזה ולמטה כנגד ב׳ העולמות יצירה ועשיה. וכמו שב׳ העולמות יצירה ועשיה הם מעורבים בקליפות הטמאות, כן יש בגוף האדם מחזה ולמטה אברים כנגד הקליפות הטמאות שהם: הכבד, ויותרת הכבד, ומרה, וטחול.
וענין הקרבן או התפלה שהיא במקום קרבן, הוא העלאת מ״ן ליחד ז״א ומלכות, וע״כ הוא נבחן לאכילה, כמ״ש את קרבני לחמי לאשי וגו׳. ובתחלת הזווג דז״א ומלכות, נמשכת הארת ג״ר דחכמה דשמאל כרגע, כדי לזון הסט״א, כדי חיותם שלא יתבטלו, ששורשם הם סמא״ל ונחש, הנקראים כבד ויותרת הכבד, וז״ס שהכבד כולו דם, שמקבץ כל הדמים בין חלק המותר שהוא ו״ק דשמאל, והם דמים צלולים וצחים, ובין הארת הג״ר דשמאל, שהם חלק האסור והוא דם טמא ועכור, ונודע שדם מורה על הארת חכמה, שהיא הנפש המחיה את הגוף, בסוד כי הדם הוא הנפש. ומושיטו אל הלב שה״ס מלכות מבחינת בנין השמאל, שהוא נבחן למלך, והלב מברר את הנקי והברור שבדם דהיינו בחינת ו״ק דחכמה, וזה אומרו לב איהו שכינתא, דלא נטלא אלא דמא צח, שהוא בחינת ו״ק דחכמה, המוכן להתיחד עם הימין דאיהי קרבנא דצלותא נקיה בלא חובין ובלא פסולת כי השאר שהוא דם טמא מהארת ג״ר דחכמה, מניחו לכבד והצד שלו שהם סמא״ל וסיעתו. וקריבת לגבי בעלה שהוא ז״א שופרא דכלא שה״ס הו"ק דחכמה דשמאל, המיוחדים בימין ע״י קו האמצעי. ואז מתחיל ירידת מיין דוכרין מז״א שה״ס הרוח של החסדים, המתחבר עם המיין נוקבין שבלב, והיו לאחד כמ״ש להלן (אות קפ״ב) ואז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים שברוח, ומאירים בו ג׳ הראשונות, והלב מבין ורואה ויודע, בסוד חכמה בינה ודעת.