זהר

קעז) בא אל אשת אחיך ויבם אותה, דהא יהודה וכלהו שבטין, הוו ידעי דא, ועקרא דמלתא, והקם זרע, בגין דההוא זרע, אצטריך לאתתקנא מלה, ולמגלם גולמא, לתקונא, דלא יתפרש גזעא משרשיה כדקא יאות, הה"ד ואדם על עפר ישוב.

פירוש הסולם

קעז)​ בא אל אשת אחיך וגו': לא היה צריך לומר לו את זה, כי יהודה וכל השבטים היו יודעים את זה, אלא עיקר הדבר שאמר לו, הוא והקם זרע משום שזרע ההוא, נצרך, כדי שהדבר יתתקן, ולהכין גולם שיקבל תקון כראוי, שלא יפרד הגזע משורשו. וז"ש ואדם על עפר ישוב.
פירוש. אע"פ שנגזר מיתה על האדם, המפרידה אותו משורש הנצחי ית', מ"מ לא נפרד לגמרי, כי על ידי הבנים שכל אחד מוליד, נשאר כל אחד דבוק בשורשו הנצחי, ית', כי כל בן הוא חלק מגוף האב, ובזה נמצא כל אדם כמו טבעת אחת בשרשרת החיים, המתחילה מאדם הראשון ונמשכת עד לתחה"מ, לנצחיות, בלי הפסק. וכל עוד שלא נפסק לאדם שלשלת החיים, כי מניח אחריו בן, אין המיתה פועלת עליו שום פירוד מהנצחיות. וכעודו חי דומה.
וזה אמרו, דלא יתפרש גזעא משרשיה כי המת בלי בנים צריך תקון שלא יפרד משורשו הנצחי מחמת המיתה, כי נפסק לו שלשלת החיים כנ"ל. ועל זה צריכים ב' תקונים א) אצטריך לאתתקנא מלה, דהיינו לתקן דבר הפירוד השורה עליו מחמת המיתה בלי בנים. ב) ולמגלם גולמא לתקונא, שצריך לעשות גולם, דהיינו גוף שיתלבש בו נפש המת ויחזור ויתחבר בשלשלת החיים.