זהר

קעז) כגוונא דנפקו ממצרים, ואזלו בענני כבוד, ובכל ההוא יקר, כההוא גוונא תהא מפקנותא דנשמתא, מגופא דטפה סרוחה, למיזל לתרין גנים, דאתברי שמיא וארעא דלהון בשם יי'. ובגיניה אתמר, ישמחו השמים ותגל הארץ. בההוא זמנא יתקיים בב"נ ולא יכנף עוד מוריך לגביך, בשתים יכסה פניו, אלא והיו עיניך רואות את מוריך. ומסטרא דאלין מראית, זכה מרע"ה, רבן של נביאים וחכמים. אמר בוצינא קדישא, אנת הוא דזכית בחייך, למה דיזכון צדיקיא בתר חייהון, זכאה חולקך.

פירוש הסולם

קעז) כגוונא דנפקו ממצרים וכו': כעין שיצאו ממצרים, שהלכו בענני כבוד ובכל אותו היקר, כעין זה תהיה יציאת הנשמה, מגוף שלה שהוא טפה סרוחה, ללכת לב' גנים, ג"ע העליון וג"ע התחתון, שהשמים והארץ שלהם נבראו בשם הוי"ה. ובשבילו נאמר ישמחו השמים ותגל הארץ. בעת ההוא יתקיים באדם, ולא יכנף עוד מוריך, אליך, יכנוף, הוא כש"א בשתים יכסה פניו, אלא, והיו עיניך רואות את מוריך. ומצד אלו ב' מראות, זכה משה רבינו עליו השלום, רבן של הנביאים והחכמים. אמר המאור הקדוש, שהוא ר"ש, לרע"מ, אתה הוא שזכית בחייך למה שיזכו הצדיקים לאחר חייהם. אשרי חלקך.
ביאור המאמר. המלכות נקראת מראה, כי בה מקום גילוי החכמה הנקראת ראיה. ויש ב' בחינות במראה, א) כשהיא בזווג עם ז"א, והחסדים שולטים במלכות כמו בז"א, והגם שהארת חכמה כלולה בחסדים אלו שבמלכות, מ"מ נמשכת ממעלה למטה. משום שעיקרם הוא חסדים ולא חכמה. וע"כ מכונה מראה הזו בשם מראה המאירה, כי מאירה ממעלה למטה. והיא בחינת ז"א, להיותה עמו בזווג ונכללת בו. ומראה זו, נבחנת לבחינת ו"ה דהויה, כי חסדים הם ו"ק, שה"ס ו"ה. ב) היא כשהחכמה שה"ס י"ה, מתגלה במלכות. ואע"פ שגם כאן היא בזווג עם ז"א, אמנם החכמה שבמלכות שולטת ולא חסדים דז"א. ונודע שהחכמה אינה נמשכת ממעלה למטה, וע"כ נבחנת למראה שאינה מאירה למטה. ואז כתוב עליה, זה שמי לעלם שכתוב לעלם חסר ו', שפירושו להעלים. כי צריכים להעלימו שלא להמשיכו למטה, שזה שורש כל שס"ה לא תעשה שבתורה. וע"כ בא הרמז על זה. שמי עם י"ה, הוא בגי' שס"ה. כי י"ה שה"ס החכמה והג"ר ה"ס, זה שמי לעלם, שצריכים להעלימו. אבל בחינת מראה המאירה, שה"ס הארת החסדים, הוא מצוה להמשיכו ממעלה למטה, וזהו שורש כל רמ"ח מצות עשה, וע"כ כתוב עליו, וזה זכרי לדר דר, וע"ז בא הרמז ו"ה עם זכרי גי' רמ"ח. כי אורות החסדים ה"ס ו"ה. והם רמ"ח אורות, כנגד רמ"ח מצות עשה הממשיכות אלו רמ"ח אורות. ונשמת הצדיק שקיים רמ"ח מצות עשה, מתלבשת לאחר פטירתה באלו רמ"ח אורות.
וז"ש (באות קע"ד) קב"ה מלביש לה כקדמיתא מענני כבוד, שה"ס ז' עננים שהם חסדים כנגד ז"ס חג"ת נהי"מ. ועל ידי לבושים אלו תיעול במראה דאיהו כגוונא דגופא כליל ברמ"ח וכו', דהיינו שמתלבשת ברמ"ח אורות של מראה המאירה. דאתמר ביה, וכו' במראה אליו אתודע, במראה היא בגי' רמ"ח. ועליה כתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם, דא אספקלריא המאירה. כי בה שייך ראיה, ואור, להיותה נמשכת ממעלה למטה. ואע"פ שעיקרה חסדים, עכ"ז נקראת ראיה, משום שהחסדים כלולים מהארת החכמה.
בחלום אדבר בו, דא אספקלריאה שאינה מאירה, דהיינו סוד י"ה, שעליה כתוב, זה שמי לעלם. שה"ס שליטת החכמה שבמלכות כנ"ל. שצריכים להעלימה שלא תאיר אלא ממטה למעלה. ובעת שהיא שולטת לפי עצמה בלי חסדים, ה"ס חשך ולא אור (כנ"ל ב"א דף מ"ז אות ל"ד ד"ה נפק.) וז"ש, כליל משס"ה נהירין כחשבן ישנה, והיינו אני ישנה. כי אז היא בבחינת סתימת עינים שה"ס חשך ושינה. וע"ז אוה"כ אני ישנה. חד בעלמא דין, מראה אחת נוהגת בעולם הזה, שה"ס המלכות, שהיא מראה שאינה מאירה. וחד בעלמא דאתי, ומראה אחת היא, כשהמלכות היא בסוד הבינה, המשפעת חסדים שאז היא מראה המאירה. ואינון בעובדי ידוי דקב"ה. וב' המראות מאירות בנשמות שהן מעשה ידיו של הקב"ה.
וז"ש (באות קע"ה) ורזא דלהון, זה שמי לעלם, י"ה עם שמי, שס"ה. כי בחינת החכמה ה"ס י"ה, שצריכים להעלימה. וע"כ כתוב לעלם בלי ו'. שזה שורש לשס"ה ל"ת שבתורה כנ"ל. וע"כ שמי י"ה, בגימטריא שס"ה. ו"ה עם זכרי רמ"ח, כי החסדים הנכללים בחכמה הנמשכים ממעלה למטה, ה"ס ו"ה דהיינו ו"ק, משום שעיקרם הוא חסדים, ומצוה להמשיכם, והוא שורש כל רמ"ח מצות עשה. כנ"ל, שזה הרמז זכרי ו"ה, בגימטריא רמ"ח.
ואלו ב' מראות ה"ס ב' צלמים, שצלם ז"א ה"ס מראה המאירה, וצלם המלכות ה"ס מראה שאינה מאירה. וז"ש, (באות קע"ו) והיינו ויברא וגו' והוא דעבד ליה בתרין דיוקנין, כי צלמו מורה על צורת מראה המאירה. וצלם אלקים מורה על צורת מראה שאינה מאירה. כי המלכות נקראת אלקים. ועל המראה שאינה מאירה, נאמר כי לא ראיתם כל תמונה. ועל אותם העוברים על זה, נאמר, והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל וז"ש, ועל שאר דיוקנין, דהיינו מעשה הרשעים, שרוצים להמשיך כאן בחינת תמונה, כתיב תמונת כל וגו'. אבל על מראה המאירה נאמר ותמונת ה' יביט. וע"כ ממראה המאירה, שה"ס רמ"ח מצות עשה, נמשכים רמ"ח מלאכים המעלים את הנשמה. וממראה שאינה מאירה, שה"ס שס"ה ל"ת, נמשכים שס"ה מלאכים המעלים את הנשמה, שביחד הם תרי"ג. וז"ש, ותרי"ג מלאכין סלקין לה לנשמתא וסוד שס"ה ל"ת נמשכים מבחינת העלם השם, בסו"ה זה שמי לעלם כנ"ל. וז"ש, כלהו ופניהם וכנפיהם פרודות, דהיינו שאין בהם זווג והמשכה מן י"ה שה"ס הפנים. אלא שמעלימים הארתה ממטה למעלה, וז"ש, לקיים וכו' ואשא אתכם על כנפי נשרים. כי נשר ה"ס קו האמצעי, שתקון זה שהחכמה לא תאיר רק ממטה למעלה בא ממנו (כנ"ל ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת) וע"כ נקרא תקון הזה כנפי נשרים. כי הכסוי נקרא כנפים. וקו האמצעי נקרא נשרים וז"ש (באות קע"ז) למיזל לתרין גנים, דהיינו ב' מלכיות, כי המלכות נקראת גן. דאתברי שמים וארעא דלהון בשם הויה. כי המלכות מבחינת מראה המאירה ה"ס ו"ה, ומלכות מבחינת מראה שאינה מאירה ה"ס י"ה, ובשניהם הוי"ה שלמה. שמיא וארעא דלהון פירושו, זווג ז"א ומלכות שבהם, כי ז"א נקרא שמים, והמלכות נקראת ארץ. כי בב' הבחינות יש זווג ז"א ומלכות. אלא במראה המאירה שולט ז"א, דהיינו מדת החסדים שלו. ובמראה שאינה מאירה שולטת המלכות, דהיינו מדת החכמה שלה. ולעתיד לבא, יתגלה זווג י"ה ויעברו כנפי נשרים הנ"ל. וז"ש בההוא זמנא, יתקיים בבר נש, ולא יכנף עוד מוריך וכו'. כי יתבטלו הכנפים.