זהר

קעז) רמא ליה קלא פנחס ואמר, טולא דתנינייא דרבעין על כל חויין, הפוך במזייך. מיד ידע וגלי ההוא ארחא, ועאל לגביה. מיד אתגלי, ונחתו תרוויהו קמיה דפנחס.

פירוש הסולם

קעז) רמא ליה קלא וכו': פנחס הרים קולו אליו, ואמר, הצל של התנינים הרובצים על כל הנחשים, הפוך בשערותיך. מיד ידע צליה, וגילה ארח ההוא, ונכנס אליו. מיד נגלה בלעם, וירדו שניהם לפני פנחס.
פירוש המאמר. כי ידעת ששורשו של כל הסטרא אחרא והטומאה, הוא דבקותם בשמאל בלי ימין, והם דוחים התקון של קו האמצעי המיחד השמאל עם הימין, משום שכל חיותם באה מג"ר דשמאל, שמשם נמשכה החכמה ממעלה למטה, וקו האמצעי ממעט ג"ר האלו בכח המסך דחירק (כנ"ל לך י"ג ד"ה ונתבאר). ע"כ הם מתנגדים אליו. וחוץ מזה, כל מה שיש בקדושה יש כנגדו בסטרא אחרא.
וכיון שבלעם ראה שפנחס בא לנקום נקמת ה' ממדין, והבין שודאי ירצה גם להרוג אותו. אז פרח באויר, דהיינו שנתעלה למדרגת הג"ר, המכונות פריחה באויר, אלא בקו שמאל של האויר כדרכו בטומאה, ולא עוד אלא שנעלם מעין של הקדושה, כי נתעלה לג"ר דשמאל, שאינן נמצאות בקדושה מכח מיעוטו של קו האמצעי כנ"ל. וז"ש (באות קע"ד) כיון דחמא לפנחס פרח באוירא, ותרין בנוהי עמיה, שהם המשיכו לעגל את הג"ר דשמאל, וז"ש, ואי תימא הא מיתו בעובדא דעגל וכו' דכתיב ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש וכו' שזה רומז על המשכתם של יונוס ויומברוס מן הג"ר דשמאל המרומזים כשלשת אלפים, כי החכמה היא בבחינת אלף, אלא מתוך שהחכמה דטומאה היא סתומה (כנ"ל באות קס"ט) להיותם בבחינת עין הרע, ע"כ אוה"כ, כשלשת אלפים ולא שלשת אלפים ממש. וז"ש (באות קע"ה) ונטיל אוף הכי חרשין דבנוי וכו' היינו הג"ר דשמאל כנ"ל. וצריכים לזכור שאין קו האמצעי יכול למעט הג"ר דשמאל אלא עם המסך דמנעולא, אלא אחר שמיעט אותו, מהפך המנעולא למפתחא (כמ"ש לך דף י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש). ונמצא שלא היה עתה לצליה אלא מסך דמפתחא בלבד.
וז"ש, פנחס חמא וכו' והוה מסתלק באוירא מעינא, דהיינו שעלה לג"ר דשמאל, שאין שם העין דקדושה. ונסתלק מעין דקדושה. וז"ש, (באות קע"ו) צליה בריה וכו' קם ונטל שלטנו דשליט על חרשין ופרח בתריה, צליה, ה"ס הצל של י"ה שהוא ג"ר, כי צליה אותיות צל י"ה, דהיינו כבחינת קו האמצעי דקדושה, הממעט קו השמאל מג"ר, ע"י מסך דמפתחא, ולהיותו משבט דן, שהיא שליטת השמאל, ע"כ נרשם בו צל הזה על הג"ר שלו. והוא לקח כח השליטה של קו האמצעי שבו שעל ידו מושל על קו שמאל וממעטו, וז"ש, קם ונטל שלטנו דשליט על חרשין, כי קו האמצעי דקדושה שולט על ג"ר דשמאל שממנו לוקחים כחם כל המכשפים והס"א. ופרח בתריה, שהיה רוצה להפילו בכח שליטת קו האמצעי, עם המסך דמפתחא. כיון דחמא ליה ההוא רשע, עבד אורחא אחרא באוירא, דהיינו שבכדי לבטל את כח המסך דמפתחא, חזר ועורר המיעוט דג"ר שבנקודת החולם, דהיינו כניסת המלכות לבינה, שה"ס מפתחא, שעי"ז, בקע ה' אוירין בההוא ארח, שביטל כל בחינות הג"ר שבה' בחינות כח"ב תו"מ הנמצאים ע"י שליטת קו האמצעי, כי בקע עם הדינים שבנקודת החולם כל מדרגה ומדרגה של ה' בחינות אלו, לכו"ח ולבינה ותו"מ, כמו בקטנות דקדושה, ואח"כ חזר ועורר הקו שמאל שבשורשו, שה"ס יציאת הי', מאויר, כמו בנקודת השורק, שאז חוזרים ונתעוררים הג"ר דשמאל. ונתבטל כח המסך דמפתחא של קו האמצעי. וז"ש ואסתלק, שחזר ועלה לג"ר דשמאל, ואתכסי מעינא, ששם אינו מגיע העין דקדושה, כנ"ל. וז"ש כדין אסתכן צליה, כלומר שהצל שעל י"ה שלו, נסתכן, שלא יתבטל מחמת גילוי הג"ר דשמאל שעשה בלעם. מחמת שהיה חסר לו המסך דמנעולא.
וז"ש (באות קע"ז) רמא ליה קלא פנחס, ואמר טולא דתנינייא דרבעין על כל חויין, שרמז לו שיעורר צל התנינים הרובצים על כל הנחשים שבעולם, שה"ס הצל של נקודת המנעולא, שכחו חזק לבטל כל הנחשים והכשפים שבעולם, כי בכל מקום שנקודה זו נוגעת מסתלקים משם כל האורות (כנ"ל ויצא י"ג ד"ה סתרא ע"ש) וז"ש הפוך במזייך, כי המנעולא כלולה בשערות, אלא שגנוזה, ואמר לו, שיהפוך ויחפש בשערותיו עצמו, מלשון הפוך בה והפוך בה דכלא בה, וימצא שם כח נקודת המנעולא, ואז, יפילו על ראש הרשע, וז"ש מיד ידע וגלי ההוא אורחא, שהנקודה דמנעולא ביטלה את הארח שלו, שעשה לג"ר דשמאל, ונגלה למטה, כי נפל ויצא מג"ר דשמאל, מיד אתגלי ונחתו תרווייהו וכו'. כי שניהם ירדו מבחינת הג"ר, שאפילו צליה, הפסיד הג"ר דקדושה, מחמת גילוי המנעולא שעורר בשערותיו. וז"ש ונחתו תרווייהו קמיה דפנחס.