זהר

קעז) ירדן דא, עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא, גו ההוא נהר דנפיק מעדן, לאו מאינון ארבע נהרין דאתמשכן מניה, אלא ביה ממש. כיון דמטי לגביה, איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא. וכיון דמטי גו קרקע דמקדשא, אשתכח תמן תלת יומין, ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא, דכד אהדר ההוא נהר לאתריה, שביק תמן, כל זיני ציורין, דקא עביד קב״ה בג״ע, דאינון ציורין גניזין, דתחות דוכתייהו.

פירוש הסולם

קעז) ירדן דא עאל וכו׳: ירדן זה, שהוא יסוד המלכות, נכנם ונמשך פעם אחת בשנה, דהיינו פעם א׳ שה״ס קו אחד, משלש פעמים בשנה, שה״ס ג׳ קוין, והיינו בסוד קו שמאל, תוך אותו הנהר היוצא מעדן, שהוא יסוד דז״א, שתחילת הזווג היא בבחינת קו שמאל, ולא מאלו ד׳ נהרות המתפשטים ממנו, אלא בו ממש, בנהר היוצא מעדן עצמו, כיון שהוא מגיע אליו, הוא נמשך ומתפשט ונכנס תוך הירדן, מבחינת קו שמאל תחילה, בסוד פיוסא (כנ״ל ב"ב דף קל״ו ד"ה פנימית) וכיון שמגיע לקרקע המקדש, שה״ס המלכות דמלכות, נמצא שם ג׳ ימים, דהיינו בסוד ג׳ קוין, ואינו מתפשט ואינו נמשך למקום אחר. ואמר רב מתיבתא, כשחוזר אותו הנהר היוצא מעדן למקומו, עוזב שמה, בקרקע המשכן, כל מיני ציורין שעושה הקב"ה בג״ע, שהם ציורים גנוזים תחת מקומם (חסר הסיום).