זהר

קעז) ואלין חמשין, מ"ט אינון, כלל אנפי אורייתא, דהא ביומא דחמשין, איהו רזא דאורייתא ממש. ואלין אינון חמשין יומין, דביה שמטה ויובלא. ואי תימא, חמשין, מ"ט אינון. חד טמירא איהו, ועלמא אסתמיר עליה. ובהוהא יומא דחמשין, אתגליא טמירא, ואתכסיא ביה. כמלכא דאתי לבי שושביניה, ואשתכח תמן, אוף הכא יומא דחמשין, והא אוקימנא רזא דא.

פירוש הסולם

קעז) ואלין חמשין מ"ט וכו': ואלו חמשים יום, מ"ט יום הם כלל הפנים של התורה. כי יש בתורה מ"ט פנים טהור. כי ביום החמשים הוא סוד התורה ממש. ואלו הם חמשים יום שבהם שמיטה ויובל, ז' שמיטות ויובל אחד. ואם תאמר, איך יש כאן חמשים, והלא מ"ט הם, שאין אנו סופרים יום החמשים. ומשיב. אחד, הוא נסתר, והעולם נסמך עליו, וביום החמשים ההוא, בשבועות, מתגלה הנסתר ומתכסה בו. כמלך הבא לבית ידידו, ונמצא שם. אף כאן כך הוא יום החמשים וכבר העמדנו סוד הזה.
מאמר ספירת העומר וחג השבועות
א) ביאור הדברים. ז"א נקרא תורה. ושורשו הוא מג"ר, דהיינו חב"ד, דישסו"ת, שהם סוד בינה. כי עלה שם בסוד קו האמצעי הנקרא דעת, והכריע בין ב' הקוין חכמה ובינה דישסו"ת ונשאר שם. ואח"כ בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא נמשכים ג' קוין אלו מג"ר דישסו"ת לז"א שלמטה. (כנ"ל ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת ע"ש). ות"ת שמחזה ולמטה ונה"י דישסו"ת אלו, הנחשבים לז"ס תחתונות דישסו"ת, מתלבשים בתוך ז"א, ומוציאים בו עשר ספירות, שמנה"י דישסו"ת נמשכות ט' ספירות חב"ד חג"ת נה"י דז"א. ומחצי ת"ת שמחזה ולמטה דישסו"ת, נמשך הכתר דז"א. באפן, שאע"פ שעצם שורשו דז"א היא בג"ר דישסו"ת בסוד הדעת שלהם, עכ"ז אין לו חלק בחצי הפרצוף שמחזה ולמעלה דישסו"ת, והוא משום שהפרסא שבמקום החזה דישסו"ת מפסקת ביניהם, והוא מטעם כי הדינים הם בסוד הפרסא בסוד עלית המלכות שמה, והם פועלים מפרסא ולמטה, אבל לא כלום מפרסא ולמעלה, כי אין דינים ועוביות יכולים להתעלות למעלה ממקום מציאותם. ונמצא הפרש גדול מאוד בין למעלה מפרסא דישסו"ת שאין שם אחיזה לדינים כלל, ובין למטה מפרסא דישסו"ת, שכבר יש שם אחיזה לדינים. ונמצא כיון שז"א נמצא למטה מפרסא דישסו"ת יש בו אחיזה לדינים. ואינו יכול לקבל מהשפע שלמעלה מפרסא הטהור מכל דין, הרי שהפרסא שבמקום החזה דישסו"ת מצמצמת הז"א שלא יוכל לקבל מחצי פרצוף דישסו"ת העליון. ותדע שסוד הפרסא הזו דישסו"ת ה"ס שער הנ' דבינה, שאפילו משה רבינו לא השיגו. כי משה ה"ס ז"א וגם ז"א אינו משיגו כמבואר. ומטעם זה, אפשר לומר ששער הנ' הוא ספירה אחת, שהוא ת"ת דישסו"ת, הנעשה כתר לז"א, ששם מקום הפרסא במקום החזה. ואפשר לומר שהוא חצי עד החזה. שה"ס י"ה דישסו"ת שלמעלה מפרסא. פרצוף שלם, דהיינו חב"ד וחו"ג וחצי ת"ת כי בעת שיתבטלו הדינים דפרסא, ויפתח שער הנ', אז יהיה לז"א אחיזה בכל חצי פרצוף העליון דישסו"ת. וע"כ נחשב כל חצי פרצוף העליון דישסו"ת לשער הנ'.
ב) וז"ש ואלין חמשין, מ"ט אינון כלל אנפי אורייתא, דהא ביומא דנ' איהו רזא דאורייתא ממש. כי מחזה ולמעלה דישסו"ת נחשב לג"ר שלהם, ולי"ה, ומחזה ולמטה שלהם נחשב לז"ת דישסו"ת, ולו"ה. וכיון שז"א מלביש רק מחזה ולמטה דישסו"ת אין לו אלא בחינת ז"ת, חג"ת נהי"מ דישסו"ת וחסר ג"ר שלהם, וע"כ יש בו אחיזה לקליפות בסוד זה לעומת זה, מכח הפרסא דישסו"ת שעליו כנ"ל, וז"ס, שיש בתורה, שה"ס ז"א, מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, דהיינו זה לעומת זה. וז"ש, מ"ט אינון כלל אנפי אורייתא, דהיינו שיש כנגדן מ"ט פנים דקליפות. אבל שער הנ', שה"ס כל הת"ת, דישסו"ת, או כל חצי פרצוף שמחזה ולמעלה שלהם, שם עצם התורה, שאין כנגדה שום קליפה כנ"ל, וז"ש, דהא ביומא דנ' איהו רזא דאורייתא ממש. שאין בה שום אחיזה לדינים ולקליפות, ושם עצם שורשו של ז"א שנקרא תורה. כי היא נמצא שם בסוד הדעת דישסו"ת כנ"ל. וז"ש, ואלין אינון חמשין יומין דביה שמטה ויובלא, כי ז' תחתוניות דישסו"ת שמחזה ולמטה, ה"ס שמטה, מחמת עלית המלכות למקום הפרסא דישסו"ת שמחזה ולמטה, וע"כ אין נחשב שם בחינת בינה עצמה הנקראת יובל, וע"כ ה"ס שבע שמיטות שהם מ"ט יום. ורק שער הנ' שהוא למעלה מפרסא שם ה"ס יובל. שה"ס שנת החמשים.
ג) וז"ש, ואי תימא חמשין, מ"ט אינון. כי א"כ היה לנו לספור חמשים יום ולא רק מ"ט. ומשיב חד טמירא איהו, ששער הנ' הוא טמיר, ואין בו השגה, מטעם המלכות שעלתה לפרסא, שאין ז"א יכול לקבל מת"ת דישסו"ת שמחזה ולמעלה, כנ"ל. ועלמא אסתמיך עליה, כלומר שאי אפשר שיתגלה לגמרי, מחמת שהעולם שה"ס המלכות נסמכת שמה בפרסא, כי מקבלת ע"י עליתה שם, את המיתוק של הבינה שהיא מדת הרחמים. כי ת"ת ה"ס בינה דגופא, ולולא זה לא היה העולם מתקיים. ובההוא יומא דחמשין, אתגליא טמירא, ואתכסיא ביה, כלומר, שהנסתר, שהוא שער הנ', מתגלה מצד אחד, ומצד אחד נבחן שעודו מתכסה שם. כי לא יוכל להתגלות כולו עד גמר התקון, שאז כאשר תתוקן המלכות דצמצום א', ותוכל לקבל אור העליון, אז לא יהא צורך עוד במיתוק המלכות בבינה, בסוד הפרסא, והפרסא המכסה את שער הנ' כנ"ל תתבטל כולה. ואז תהיה השגה שלמה לכל אחד בשער הנ'. אבל מטרם זה הוא נפתח רק בדרך עליות המדרגות. וגם בזה יש ב' בחינות, בחינה אחת בימי שלמה שהיו זו"ן בקביעות במקום או"א עלאין. ובחינה אחת בכל שאר הדורות, שזו"ן הם רק מחזה ולמטה דישסו"ת, מבחינת הקביעות.
ד) וצריך שתדע כאן, שאע"פ שיש עליות המדרגות בשבתות ומועדים ובעת התפלה, עם כל זה, אין עמידות הפרצופים מבחינת הקביעות משתנה אף משהו. (כמ"ש כל זה באורך בבית שער הכוונות מאות קמ"ו עד סופו ובספר האילן. עש"ה) ואביא כאן תמצית הנוגע לעניננו. והוא, כי מבחינת הקביעות, ז"א מלביש מחזה ולמטה דישסו"ת, כנ"ל, וע"כ אין לז"א מבחינת הקביעות רק ו"ק בלי ראש. דהיינו ז"ת בחוסר ג"ר. אלא מבחינת עליות המדרגות, יכול ז"א לעלות עד הראש דא"א. דהיינו ג' מדרגות ממעל לו, ועכ"ז גם אז, נשאר מלביש מחזה ולמטה דישסו"ת כמו בבחינת הקביעות, והוא משום שגם הפרצופין שממעל לו עלו ג' מדרגות כמו ז"א. דהיינו בעת שעלה ז"א למקום ישסו"ת שמחזה ולמעלה, עלו מקודם לכן ישסו"ת לאו"א. ואו"א לא"א וכו' עד"ז ונמצא שאע"פ שז"א עלה לישסו"ת הוא מלביש רק מחזה ולמטה שלהם, מפני שמחזה ולמעלה שלהם עלו לאו"א. וכן במדרגה ב', שז"א עולה לאו"א עלאין, נמצא בהכרח שמקודם לכן עלו גם ישסו"ת מדרגות הב' דהיינו לא"א, ואו"א לעתיק. באפן שאע"פ שז"א עלה למקום או"א אינו מלביש רק מחזה ולמטה דישסו"ת, כי מחזה ולמעלה דישסו"ת כבר הם במקום א"א. וכן במדרגה ג' שז"א עולה לא"א, אינו מלביש רק מחזה ולמטה דישסו"ת, כי בהכרח כבר עלו מחזה ולמעלה דישסו"ת למקום עתיק. ואו"א למקום הטעמים דס"ג דא"ק. והנך מוצא שאע"פ שז"א עלה לראש א"א עודו מלביש מחזה ולמטה דישסו"ת כמו בבחינת הקביעות.
ה) וביום השבועות, עולה ז"א עד מקום הראש דא"א, אשר אז, עולים מקודם לכן, ישסו"ת למקום עתיק, ואו"א למקום הטעמים דס"ג דא"ק. כי הנקודות דס"ג מלובשים בעתיק. ואז נבחן בישסו"ת ב' בחינות, א', שגם הם עלו לס"ג דא"ק יחד עם או"א, כי בעת הזווג נמצאים או"א וישסו"ת במדרגה אחת, ובחינה ב', שהם אינם אלא במקום עתיק. כי שם מדרגה הג' שלהם, כנ"ל. וההפרש ביניהן רב מאד, כי מבחינה הראשונה, שישסו"ת נכללים באו"א, נמצא גם ישסו"ת בטעמים דס"ג דא"ק שאין שם פרסא כלל. כי הפרסא מתחלת בנקודות דס"ג דא"ק, וכיון שכן, נמצאים כבר ישסו"ת בבטול פרסא, שה"ס גילוי שער הנ', כמו בגמר התקון, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ומבחינה השניה, שישסו"ת נמצא רק במקום עתיק, הרי הפרסא עוד שולטת בו, ושער הנ' עודו מתכסה. וז"א אינו יכול לקבל מחזה ולמעלה דישסו"ת.
ו) וז"ש, בההוא יומא דחמשין אתגליא טמירא, ואתכסיא ביה, שמצד אחד נתגלה שער הנ', שהוא יום החמשים. כי אז בשבועות, עולה ז"א לא"א, ואו"א הכוללים בתוכם ישסו"ת, עלו לטעמים דס"ג דא"ק ששם אין פרסא, ושוים לביטול הפרסא כמו בגמר התקון. וז"א יכול לקבל מלמעלה מחזה דישסו"ת סוד י"ה שבו. כי שם אין שום הבדל מלמטה מפרסא אל למעלה מפרסא כי אין שם פרסא המבדלת. הרי שביום החמשים שהוא שבועות מתגלה שער הנ'. אמנם מצד השני, דהיינו על פי סדר העליה נבחן שישסו"ת הם רק במקום עתיק, כי שם הוא מדרגה הג' שלהם. ששם שולט הפרסא, ושער הנ' לא נתגלה כלום, אלא עודו מתכסה, וע"כ נבחן שהארה זו דכללות או"א ישסו"ת המגלים שער הנ', אינה מגיעה רק לכתר ז"א בלבד, דהיינו לחצי ת"ת דישסו"ת שמחזה ולמטה שלהם שהיא כתר ז"א. שלהיותו חלק מספירות דישסו"ת הוא מקבל מכללות ישסו"ת שבאו"א, אבל נה"י דישסו"ת המלובשים בתוך ז"א ומתערבים בכלים דז"א אינם יכולים לקבל מהארת הגילוי דשער הנ', מחמת שפרטיות דישסו"ת נחשב שהיא במקום עתיק. כנ"ל.
וז"ש, כמלכא דאתי לבי שושביניה ואשתכח תמן, כי עליה זו דישסו"ת שבמקום ס"ג דא"ק אינה עליה גמורה, אלא כמו מלך שבא לזמן מועט לבית ידידו ונמצא שם, כן ישסו"ת באים לזמן הזווג בהתכללות או"א, אבל סופם לחזור למקום עתיק. וע"כ אין גילוי שער הנ' מגלה כל חצי פרצוף של מחזה ולמעלה דישסו"ת, אלא רק הת"ת שלו לבד שהוא כתר דז"א מקבל גילוי הזה, ולא הז' ספירות התחתונות הנק' נה"י דישסו"ת, להיותן מלובשות ומעורבות בכלים דז"א, כנ"ל.
ז) וזה נוהג בכל הדורות. חוץ מדורו של שלמה, שאז היתה המלכות בכל מלואה בבחינת הקביעות, כי ז"א ומלכות נקבעו אז להלביש מחזה ולמטה דאו"א בקביעות. מחמת שישסו"ת ואו"א נעשו בקביעות לפרצוף אחד. באפן שבעת שז"א עלה לא"א עלה ישסו"ת ואו"א לטעמים דס"ג דא"ק, שלא היה אז שום הפרש בין ישסו"ת לאו"א, וע"כ נגלה שער הנ' ביתר שלמות, וגם י"ה שמחזה ולמעלה דישסו"ת נגלו לז"ת שלהם המלובשים בתוך ז"א. וזה שאומר להלן (אות ק"פ) כיון דאתא שלמה עביד מנייהו פרט, שכתוב שבעת ימים ושבעת ימים, היינו ששער הנ' האיר בשלמות ב"פ שבעת ימים, שהם ז' בחינות של י"ה, כנ"ל (באות ס"ח ע"ש) וז' בחינות של ו"ה שהם למטה מחזה, ולא אצטריך וכו' בגין דאינון שבעת ימים דלתתא לא נהירו בשלימו עד דאתא שלמה, כי ז' בחינות די"ה אינם מאירים למטה מחזה דישסו"ת במקום ו"ה, וע"כ אין כאן אלא ז' ימים בלבד. ועכ"ז אפילו בימי שלמה לא נחשב בשלמות גמור, כיון שעל כל פנים צריכים לעליות המדרגות. וגילוי האמיתי השלם של שער הנ', יהיה בגמר התקון. כנ"ל.