זהר

קעו) רבי יהודה ורבי חייא, הוו אזלי באורחא. אמר רבי חייא, חברייא כד אינון באורחא, בעיין למהך בלבא חד. ואי איערעו, או אזלי בגווייהו חייבי עלמא, או בני נשא דלאו אינון מהיכלא דמלכא, בעו לאתפרשא מנייהו. מנא לן. מכלב, דכתיב, ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי. מאי רוח אחרת. דאתפרש מאינון מאללין, דכתיב, ויעלו בנגב ויבא עד חברון. דאתפרש מאינון מאללין ואתא איהו בלחודוי לחברון, לאשתטחא על קברי אבהן.

פירוש הסולם

קעו) ר' יהודה ור' חייא וכו': ר"י ור"ח היו הולכים בדרך. אמר ר' חייא, החברים, כשהם בדרך, צריכים ללכת בלב אחד. ואם יקרה להם, או הולכים ביניהם, רשעי עולם, או אנשים שאינם מהיכל המלך, צריכים להפרד מהם. מאין לנו זה, מן כלב, שכתוב, ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת וגו'. מהו רוח אחרת, היינו שנפרד מן המרגלים, שכתוב, ויעלו בנגב ויבא עד חברון, שהיה צריך לומר ויבואו, לשון רבים, אלא משום שנפרד מן המרגלים והוא בא בלבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות, ע"כ נאמר עליו, ויבוא עד חברון. בלשון יחיד.