זהר

קעו) ר' אלעזר שאיל ליה, לר"ש אבוי, הא תנינן, בשעתא דעלמא אתמליא חובי בני נשא, ודינא נפק, ווי לההוא זכאה דאשתכח בעלמא, דאיהו אתפס בחובוי דחייביא בקדמיתא. נח איך אשתזיב, דלא אתפס בחובייהו. א"ל הא אתמר, דקב"ה בעא לאפקא מניה תולדין לעלמא מגו תיבותא. ותו דהא דינא לא יכלא לשלטאה עלוי, בגין דהוה טמיר וגניז בתיבה, ואתכסייא מעינא.

פירוש הסולם

קעו) ר' אלעזר שאיל וכו': ר"א שאל לו לר"ש אביו, הנה למדנו, בשעה שהעולם מתמלא מעונות בני אדם, והדין יוצא, ווי לאותו צדיק הנמצא בהעולם, שהוא נענש תחילה בעונותיהם של הרשעים. כלפי זה הקשה, איך נצל נח מן המבול ולא נענש בעונות הדור. א"ל, הא אתמר וכו': והשיב לו ר"ש, הנה אמרו שהקב"ה רצה להוציא ממנו תולדות לעולם, וע"כ נצל. ועוד, כי הדין לא היה יכול לשלוט עליו, משום שהיה מכוסה ונחבא בהתיבה ונעלם מהעין.