זהר

קעו) אר"ש, בקרקע דהאי מקדשא, אית מאלין פליאן, א״ל, אי רבי, אי ר׳, זכאה חולקך דכל האי. בההוא. ע״ג ההוא מעיינא רקימא, אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה, לזמנין נהירו דיליה נהורא. לזמנין חשוכא, לזמנין גוון ארגוונא. מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא לעילא. ההיא דשאלת חסידא קדישא, מההוא קרקע דמקדשא, רב מתיבתא לא פריש מניה, דהא גניז איהו גו ירדנא, והא אמינא לך מה דאמינא, אבל נשאל מלה דא, ותנדע מה דתנדע.

פירוש הסולם

קעו) אר״ש בקרקע דהאי וכו׳: א"ר שמעון בקרקע המקדש יש מאלו הפליאות. אמר לו אהה רבי, אהה רבי, אשרי חלקך שכל זה בההוא (חסר כאן) על אותו מעיין הוא נרקם, אבל אין מי שיכול להסתכל בו, לפעמים האור שלו הוא אור, ולפעמים הוא חשך, ולפעמים הוא בצבע ארגמן. ונוצצים עד שהעינים אינם יכולים להסתכל למעלה. וההוא ששאלת, חסיד קדוש, מאותו קרקע המקדש, רב מתיבתא לא ביאר ממנו, כי הוא גנוז תוך הירדן. והרי אמרתי לך מה שאמרתי, אבל נשאל דבר זה ותדע מה שתדע.