תוכן

קעה) כבר נודע ענין אלהים דיניקה, שהם בשתי בחי': פשוטים בציור, ומלאים בחילוק המלויים. הנה לא נתבאר לי לגמרי עניינם, האמנם למדתים מהכוונות, שמסר לי מורי זלה"ה, בד' מיני ק"ש שיש, ושם נתבאר במלת ישראל, ד' מיני כוונות. וביארנו, כי לעולם יש בז"א אפילו אחר החרבן, פנימים דאימא דקטנות. במלת ישראל דק"ש שעל המטה, נכנסין מקיפין של אימא לבד, ושאר הבחי' נכנסין במלת אח"ד. והכונות במלת ישראל דמקיפי אימא, הם מילוי לבד של רבוע שם אהי"ה דיודי"ן, שהוא ת"ק. ועוד א"ם אותיות, שיש בפשוטו ובמילויו ובמילוי מילויו. נראה מזה, כי המקיפים דקטנות דאימא, הם אהי"ה דיודי"ן שבפנים שלו הוא קס"א, כמנין צל"ם. שהוא בחי' המקיפים עם האחוריים שלו. ואמנם בק"ש דערבית, כבר מתחלה היו לו פנימים ומקיפים דאימא, ונכנסין במלת ישראל, פנימים דאבא. והכוונה במלת ישראל, הוא ג' אלהים, אחד דיודי"ן בגימטריא ש', ואחד באחוריים פשוטים, שהם בגימטריא ר', ואחד באחוריים מליאים, שיש בהם מ"א אותיות. ובק"ש דיוצר, שנכנסין מקיפים דקטנות דאבא לבד במלת ישראל, והוא באופן זה: כי י"ה מאלהים של חכמה, תכוין בו בדרך הכאה, יו"ד פעמים ה', הם ש'. וי"ה דאלהים דבינה, הוא יו"ד פעמים ה"ה, הם ר'. וי"ה דאלהים דדעת, החסדים הוא יו"ד ה"א, והגבורות הוא י"ה פשוט. אלא שיש שם דבר תמה בק"ש דקרבנות, שאז נכנסין בו שתי בחי' שנכנסין בקריאת שמע דערבית ובק"ש שעל המטה, ויש אז כונה משונה, והוא מילוי שד"י שהוא ת"ק, (עיין כי שד"י הוא בפנימיות אבא כנזכר במקום אחר) וא"ם אותיות שיש באהי"ה דאלפי"ן, פשוט ומילוי ומילוי המילוי וצ"ע. ואפשר כי האלהים פשוטים הם הפנימיים, והממולאים הם המקיפים וצ"ע.