פירוש הסולם
קעה)
חולקיה דקב"ה למחדי וכו': חלקו של הקב"ה הוא, לשמח את העניים, כפי מה שיכול לעשות. כי בימים האלו, במועדים, הקב"ה בא לראות את אלו כלים השבורים שלו. ונכנס אליהם, ורואה, שאין להם במה לשמוח. ובוכה עליהם, ועולה למעלה להחריב העולם.
הנה כדי להבין מאמר זה, וענין הקטרוג דמלאכי עלאי, צריכים להבין מקודם מדרש חז"ל (מ"ר פ"ו) שבעת בריאת העולם, כשאמר למלאכים נעשה אדם בצלמנו, הנה חסד אמר יברא, מפני שהוא גומל חסדים. אמת אמר אל יברא מפני שכולו שקרים, צדק אמר יברא, מפני שעושה צדקות, ושלום אמר אל יברא, מפני שכולו קטטה, מה עשה הקב"ה נטל האמת והשליכו לארץ, הה"ד
ותשלך אמת ארצה (דניאל ח') ע"ש. פירוש, כי נודעו דברי חז"ל,
שלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה (פסחים נ:) כי האדם מתוך שפלותו אי אפשר לו לעסוק תיכף בהתחלה במצותיו ית' כדי להשפיע נ"ר ליוצרו, כי
ועייר פרא אדם יולד (איוב י"א) ואי אפשר לו מטבעו לעשות איזו תנועה אם לא לטובת עצמו, לכן הוא מוכרח מתחילה לעסוק במצות שלא לשמה, דהיינו מתוך תועלת עצמו, אבל עכ"ז ממשיך שפע קדושה תוך מעשי המצות, אשר ע"י השפע שממשיך, סופו לבא לעסוק במצות לשמה, דהיינו בכדי לעשות נ"ר ליוצרו. וזה שקטרג האמת על בריאת האדם, שאמר שכולו שקרים. כי נתרעם, איך אפשר לברוא אדם כזה מלכתחילה שיעסוק בתורה ומצות בשקר גמור, דהיינו שלא לשמה. אבל חסד אמר יברא, מפני שהוא גומל חסד, כי מצות גמילות חסדים שעושה, שהוא בהכרח מעשה מבוררת להשפיע, הנה על ידיה נמצא מתתקן לאט לאט, עד שיוכל לעסוק בכל המצות ע"מ להשפיע. וא"כ, הוא בטוח בסופו להגיע למטרתו לעסוק לשמה, וע"כ טען החסד, שיש לבראו.
וכן השלום קטרג שכולו קטטה, כיון שאי אפשר לו לעסוק במצות ע"מ להשפיע, אלא עם עירוב של הנאת עצמו, הנה ע"י זה נמצא תמיד בקטטה עם השי"ת, כי נדמה לו שהוא צדיק גמור, ואינו מרגיש כלל בחסרונותיו, דהיינו שאינו מרגיש שכל עסקו בתורה ומצות הוא שלא לשמה, והולך ומתרעם ח"ו על השי"ת, שאין מטיבין עמו כמו שצריכין להטיב עם צדיק גמור. ונמצא פוסח על ב' הסעיפים, פעם הוא בשלום עמו ית' ופעם הוא במחלוקת ח"ו, ולכן טען השלום שאינו כדאי להבראות. אבל צדק אמר יברא, שהוא עושה צדקות, כי מחמת מצות צדקה לעניים שעושה. נמצא לאט לאט מתקרב אל מדת השפעה עד שבא לעסוק לשמה, ויזכה לשלום תמידי עם השי"ת, וע"כ יברא. ואחר שנשמעו טענותיהם של אלו ואלו, הסכים הקב"ה עם מלאכי חסד וצדק, והשליך אמת ארצה. כלומר שהתיר לעסוק במצות מלכתחילה שלא לשמה אע"פ שהוא שקר, ונמצא השליך אמת לארץ, והוא מטעם שקבל טענת חסד וצדק. שע"י מצות גמילות חסדים ומצות צדקה למסכני, סופו לבא לאמת, דהיינו לעבוד את הש"י רק בכדי לעשות נ"ר אליו. כי סופו לבא לשמה, ואז תעלה האמת מן הארץ.
והנה גם ז"ס שבירת הכלים, שהיתה קודם בריאת העולם, כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין דקדושה לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו. והם גורמים בזה לכל מיני עברות כמו גנבה גזלה ורציחה. אמנם יחד עם זה נתן לנו תורה ומצות אשר אפילו אם מתחיל לעסוק בהם עוד מתוך שלא לשמה, דהיינו להנאתו עצמו למלאות תאותיו השפלות, כפי כחות שבירת הכלים, הנה סופו יבא על ידם לשמה, ויזכה למטרת הבריאה, דהיינו לקבל כל הנועם והטוב שבמחשבת הבריאה בכדי להשפיע לו נ"ר כנ"ל.
וזה אמרו
קב"ה ביומייא אלין אתי למחמי לאינון מאנין תבירין דיליה, כי בימים טובים, שהאדם מקיים מצות שמחת יו"ט מרוב השפע שנתן לו השי"ת, הנה אז הולך הקב"ה לראות את הכלים הנשברים שלו, שעל ידיהם ניתנת לאדם הזדמנות לעסוק במצות שלא לשמה כנ"ל, והולך לראות כמה גמרו את תפקידם להביא את האדם לידי לשמה.
וחמי דלא אית להון למחרי ובכי עלייהו. ורואה שאין להם,
למאנין תבירין, במה לשמוח, והוא בוכה עליהם. כי רואה שלא נברר עוד מהם כלום, דהיינו שלא הביאו את האדם כלל לידי לשמה, אלא שעוסק בשמחת יו"ט רק להנאת עצמו לבדו, הנה אז
בכי עלייהו, כלומר, שכביכול מתחרט עליהם על מה ששיבר אותם, כי לא שיבר אותם, וכן לא השליך האמת ארצה, אלא לטובת האדם שיוכל להתחיל לעבוד שלא לשמה, ואח"כ יבוא לשמה, וכשהוא רואה שהאדם עוד לא זז משהו מתאותו עצמו, א"כ שבר אותם בחנם, ובוכה עלייהו.
סליק לעילא לחרבא עלמא, כביכול עולה אז לסלק השפע מהעולם ולהחריב העולם, כי בעת שאין השלא לשמה ראוי להביא האדם לשמה, נמצא שהשפע עצמו הוא לרע לו, כי הוא נטבע על ידו יותר תוך קליפת הקבלה. וא"כ מוטב בשביל האדם להפסיק לו השפע ולהחריבה לגמרי.
