זהר

קעד) תא חזי, כיון דעאל שבתא, ואתטמר ההוא מדורה, כל אשין דאשא קשיא אתטמרו ואתכפיין, ואפילו אשא דגיהנם, וחייבין דגיהנם, אית לון נייחא. וכלא תתא ועילא אית להו נייחא. כד נפק שבתא, ומברכין ישראל על נורא, כדין נפקין כל אשין דמתטמרן, כל חד וחד לאתריה. ובגין דלא לאתערא אשא אחרא, כתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, והא אוקמוה, אשא דמדבחא אמאי.

פירוש הסולם

קעד) תא חזי כיון וכו': בוא וראה, כיון שנכנס השבת ומדורה ההיא נסתתרה בתהום הגדול, אז כל האשות דאש קשה נסתתרו ונכנעו, כי המדורה שהיא רוח סערה, היא שורש כל הדינים הקשים (כנ"ל אות קס"א בהסולם) ואפילו האש של גיהנם, ורשעים שבגיהנם יש להם מנוחה, והכל, שלמעלה ושלמטה יש להם מנוחה. כשיוצא השבת, וישראל מברכין על האש, אז יוצאות כל האשות שנסתתרו, כל אחת ואחת למקומה. וכדי שלא לעורר אש אחרת מאלו שנסתתרו, כתוב, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. וכבר העמידוהו למה מותר בשבת אש המזבח. (להלן אות רנ"ח).