זהר

קעד) הני תשעה תקונין, אמרן משה זמנא תניינא, בשעתא דאצטריך לאהדרא לון כלהו רחמי. דאע"ג דתליסר תקונין לא אמרן השתא, בכוונא תלייא מלתא, דהא לא ייעול בהני תקונין לאדכרא, אלא במזלא אתכוון, ואדכר ליה. ההיד, עתה יגדל נא כח יי'. מאן כח יי'. ההוא דאקרי מזלא קדישא, סתימא דכל סתימין. דחילא דא, ונהירו דא, ממזלא תלי. וכיון דאמר משה דא, ואדכר דא, ואתכוון ביה, אמר הני תשעה תקונין, דתליין בזעיר אנפין. בגין דינהירו כלהו, ולא ישתכח דינא. וע"ד כלא במזלא תלי.

פירוש הסולם

קעד) הני תשעה תקונין וכו': אלו ט' תקונים אמרם משה פעם שניה (בפרשת שלח). בשעה שהיה צריך להחזיר אותם כולם לרחמים. כי אע"פ שלא אמר עתה י"ג תקונים (כמו בפרשת תשא) הנה בכוונה תלוי הדבר, כי לא יכנוס להזכיר באלו התקונים דז"א, שאינם רחמים גמורים, אלא היה מתכוון במזלא, דהיינו בי"ג תקוני דיקנא דא"א, והזכירו, כמו שכתוב, ועתה יגדל נא כח ה'. מי הוא כח ה'. זהו אותו שנקרא מזל הקדוש, הסתום מכל סתום. דהיינו הדיקנא דא"א. יראה זו, ואור הזה, שיש בדיקנא דז"א, תלוי ממזל. וכיון שאמר משה זה הט' הקונים דז"א, והזכיר זה, דהיינו המזל, שנקרא כח ה', ונתכוון בו, להמשיך מי"ג ת"ד דא"א לט' דז"א, אמר אז אלו ט' תקונים התלוים בז"א, כדי שיאירו כולם ע"י המשכת י"ג דא"א, ולא ימצא שום דין, כי י"ג דא"א הם רחמים גמורים. וע"כ הכל תלוי במזל. שהוא הדיקנא דא"א.
ובפעם הראשונה, אחר מעשה העגל, הזכיר י"ג מדות, שהן נמשכות מא"א לז"א. כי כשז"א עולה לד' תקוני דיקנא דא"א התחתונים, אז יש לו י"ג ת"ד ואלו י"ג תקונים דז"א, הזכיר שם (כנ"ל באד"ר אות צ"ו וצ"ז) אלא כאן שלא הזכיר אלא ט' מדות הרגילות, היה צריך להזכיר כח ה', לכוון במזלא. ושם שהזכיר י"ג לא היה צריך להזכיר, כח ה'. כי מספר י"ג אינו אלא בא"א.