זהר

קעג) ולזמנין אסתכמו תלתא למעבד דינא, וייתי יד, דאיהי פשוטה לקבל שבים, דאיהו הוי"ה יוד הא ואו הא, ודא שכינתא, אתקרי יד ימין מסטרא דחסד, יד שמאל מסטרא דגבורה, יד הוי"ה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, כד בר נש תב בתיובתא, האי יד שזיב ליה מן דינא, אבל כד דן עלת על כל העלות, אתמר ביה ואין מידי מציל.

פירוש הסולם

קעג) ולזמנין אסתכמו תלתא למעבד דינא, וייתי יד דאיהו פשוטה לקבל שבים: ולפעמים מסכימים שלשתם לעשות דין, ויבוא יד הפשוטה לקבל שבים. דאיהי י"ה ו"ה, יוד הא ואו הא, שי"ד ההוא, הוא י"ד אותיות דהיינו ד' אותיות שבהויה פשוטה, ויוד אותיות שבהויה במילואה. ד' אותיות של הויה פשוטה י"ה ו"ה, רומזות על ספי' כתר. יוד אותיות שבהויה במילואה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, רומזות על ספירת החכמה. פירוש, כי ידעת שבעת קטנות יורדות ג"ס בינה ותו"מ מהנוקבא לבי"ע ולקלי', ואינה נשארת אלא בב' הספירות כתר וחכמה דכלים, (כנ"ל דף צ"ו ד"ה וההוא) ואז מרומזת הנוק' בשם י"ד הרומזת לב' ספירות כו"ח, שבהם י"ד אותיות, ד' בכתר יו"ד בחכמה, כנ"ל. ואז אסתכמו תלתא למעבד דינא, דהיינו שאפילו קו ימין מסכים לדין, מטעם שאין בכל קו רק י"ד אותיות מכו"ח, ובינה ותו"מ שלו נפלו לקליפות, ואז קונים הקליפות כח (שה"ס כ"ח אותיות דמילוי המילוי הרומזים על כלי דבינה ותו"מ הכלולים בה) להחטיא את התחתונים גם להענישם, שב' הללו הם אחד, כמ"ש חז"ל (ב"ב ט"ז .)​ הוא השטן הוא היצה"ר הוא מלאך המות, שהוא המחטיא והוא העולה ומקטרג, והוא היורד ונוטל נשמתו. הרי שהחטא ועונשו א' הוא.
גם נתבאר לעיל, שע"י מ"ן ותשובה ומע"ט מעלה הנוק' בחזרה את בינה ותו"מ שלה מהקליפות, והם מתלבשים בנשמות התחתונים שעשו תשובה. ואח"כ מורידה המסך מנוק' עינים לפה והיא מעלה הבינה ותו"מ לאצילות ביחד עם הנשמות, ונשלמת בע"ס ומקבלת מוחין דגדלות לנשמות התחתונים הדבקים בהכלים בינה ותו"מ שעלו אליה. וז"ש וייתי יד דאיהו פשוטה לקבל שבים, דאיהו י"ה ו"ה, יוד הא ואו הא. כי אגלאי מלתא למפרע, שלא נתמעטה הנוקבא מתחילה להשאר בי"ד אותיות הללו שהם כו"ח דכל קו שלה, אלא בכדי לקבל אח"כ השבים בתשובה ולהעלותם לאצילות. כי לא היה אפשר להשפיע מוחין דגדלות לתחתונים בלאו הכי, (כנ"ל דף ז' ד"ה וכבר).
וזה אמרו, ודא שכינתא, אתקרי יד ימין מסטרא דחסד, יד שמאל מסטרא דגבורה, יד הויה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, וזהו השכינה הנקראת יד ימין מצד קו החסד, ונקראת יד שמאל מצד קו הדין, ונק' יד ה' מצד קו האמצעי, שהוא קו הרחמים. כלומר שלא נשאר בכל קו וקו מהנוקבא, בעת הקטנות, רק י"ד אותיות שה"ס כו"ח שבכל קו, ובינה ותו"מ שלכל אחד נפלו לבי"ע כנ"ל. כד ב"נ תב בתיובתא האי יד שזיב ליה מן דינא, כשחוזר בתשובה אלו י"ד אותיות מצילים אותו מדין. כלומר, אחר שהנוק' מורידה המסך מתחת החכמה למקומו כבתחילה ומעלה הבינה ותו"מ בחזרה אליה, עולים עמהם גם הם ע"י תשובה כנ"ל, ומקבלים המוחין דגדלות שה"ס אור הרחמים.
אבל כד דן עלת על כל העלות, אתמר ביה ואין מידי מציל, אבל כשדן עלת על כל העלות אין היד פשוטה לקבל שבים, אלא להיפך, ואין מידי מציל. פירוש, כל הנ"ל אמור בחשך דאמא, אבל בחשך דצמצום א' דהיינו הגנוז בעתיק הנק' עלת על כל העלות, שבסו"ה ​והרשעים בחשך ידמו, או אין מידי מציל, (כנ"ל דף ז' ד"ה וכבר)