זהר

קעג) אן הוה בלעם בההיא שעתא. אי תימא במדין, הא כתיב ועתה הנני הולך לעמי. אי אזל ליה, מאן יהביה במדין. אלא ההוא רשע, כיון דחמא דנפלו מישראל כ"ד אלף על עיטוי, אתעכב תמן והוה בעי מנייהו אגרוי. ובעוד דאתעכב תמן, אתא פנחס ורברבני חילא לתמן.

פירוש הסולם

קעג) אן הוה בלעם וכו': שואל, איפה היה בלעם באותה שעה. אם תאמר במדין, הרי כתוב, ועתה הנני הולך לעמי. ואם הלך לו, מי נתנו במדין. ומשיב, אלא אותו רשע, כיון שראה שנפלו כ"ד אלף מישראל בשביל עצתו, להפקיר הבנות שתזנינה עם ישראל, נתעכב שם והיה רוצה מהם שכרו, ובעוד שנתעכב שם בא פנחס ושרי הצבאות שמה.