זהר

קעג) בתר דאולידת, אפיקת בן דכר, ושוייה לקמה, ובעי למכתב ו׳, והאי ירית אחסנתא דאבא ואימא, וירית תרין חולקין, ומניה אתזן ברתא. ועל דא, בעי למכתב לבתר, ו״ה כחדא כמה דה״א קדמאה י״ה כחדא, ולא בעי לאפרשא לון, אוף הכא ו״ה כחדא, ולא בעי לאפרשא לון. והא אוקימנא מלי. ולאתר אחרא סלקין הני מלי. זכאה חולקיהון דצדיקייא, דידעין רזין עלאין דמלכא קדישא, ויתחזון לאודאה ליה, הה״ד אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.

פירוש הסולם

קעג) בתר דאולידת אפיקת וכו׳: אחר שהבינה הולידה, הוציאה בן זכר, ונתנה אותה לפניה, שהוא ז״א, וצריכים לכתוב ו׳, הרומזת על הבן, שהוא ז״א, אחר שכבר נולד ויצא לחוץ, למקומו. וזה, הבן יורש נחלת אבא ואמא, דהיינו שמקבל המוחין די״ה שהם או"א, אע״פ שאינם שייכים לו מבחינת אצילותו, אלא בסוד כיון דתלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא בראשית א׳ דף רפ״ז ד״ה תלת) שזה נבזזן כמו שבאים לו בירושה. וז"א יורש ב׳ חלקים, אחד לעצמו, ואחד בשביל המלכות, וממנו ניזונת הבת. וע״כ צריכים לכתוב אח״כ ו״ה ביחד, בזו אחר זו, כמו שה׳ ראשונה מחוברת יחד עם הי׳, דהיינו י״ה, ואין צריך להפריד ביניהם, (כנ"ל באות קס״ט) אף כאן ו"ה ביחד ולא צריכים להפריד ביניהם. וכבד העמדנו הדברים, ואלו הדברים שבכאן עולים למקום אחר. אשרי חלקם של הצדיקים היודעים סודות עליונים של המלך הקדוש, וראוים להודות לפניו, ז״ש אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.