זהר

קעג) מסטרא דאימא ההין לעילא, מסטרא דברתא ההין לתתא. מסטרא דאבא יודי״ן לעילא, מסטרא דברתא יודי״ן לתתא. מסטרא דבן ווי"ן לעילא, כגוונא דא וו״י. מסטרא דאבא ווי״ן לתתא, כגוונא דא יו״ו. ההי"ן דאימא כגוונא דא: הה״ו הה״י. ההי״ן דברתא כגוונא דא: יה״ה וה״ה. והכי בכל הויה והויה.

פירוש מעלות הסולם

קעג) מסטרא דאימא ההין וכו': מבחינת אימא היינו בינה ההין שבשם הן למעלה. מבחינת הבת היינו מלכות ההי״ן שבשם הן למטה. מבחינת אבא חכמה, יודין שבשם הם למעלה. מבחינת הבת היינו מלכות, יודי״ן שבשם הן למטה. מבחינת הבן היינו ז״א, ווי״ן שבשם הן למעלה, כעין זה וו״י. מבחינת אבא היינו חכמה, ווי״ן שבשם הן למטה. כעין זה יו״ו. ההי״ן שבשם מבחינת אמא היינו בינה הן כעין זה הה״ו הה״י. ההי״ן שבשם מבחינת הבת היינו מלכות הן כעין זה יה״ה. וה״ה וכן הוא בכל הוי״ה והוי״ה.
בכדי לבאר הדברים, אקדים הקדמה אחת (מספר עץ חיים דרוש עגולים ויושר, באמצע ענף ה׳) וז״ל עוד צריך שנקדים לך הקדמה אחת, והיא כי כל הי״ס הכוללות כל עולם ועולם הנה בכללות יחד כולם כאחד בחינת הוי״ה אחת בכל מקום שהוא בין בכללות בין בפרטות כנ״ל, יוצאת מכל אות ואות מהם הוי״ה אחת והנה קוצו של יו״ד שבאותה הוי״ה, הוא ספירת כתר ויו״ד עצמה היא בחינת חכמה. וה׳ ראשונה בינה. והו׳ היא הת״ת כולל ו' ספירן אשר כללותם נקרא בשם ז״א, כמ״ש במקומו בע״ה. והה' האחרונה מלכות הנקראת אצלנו נוקבא דז״א. וכ״ז הוא בדרך הוי״ה הכוללת הה׳ הפרצופים יחד כנ״ל. וכן אם נחלק הי״ס בכל פרצוף ופרצוף תהיה גם הוי״ה שבפרצוף ההוא בפרטות ע״ד הכללות, כי קוצו של יוד הכתר שהוא גלגלתא שבפרצוף ההוא. וי' חכמה. וה׳ בינה שבפרצוף, והם ב׳ מוחין ימין ושמאל. וו׳ הוא עיקר הגוף ו"ק שבפרצוף ההוא, וה' אחרונה היא מלכות שבאותו פרצוף.
עוד צריך להקדים בחינה אחרת קרובה אל הנ״ל, והיא כי מכל אות ואות משם הוי״ה יוצאת הוי״ה אחת ואין חילוק ביניהן רק באופן מלויין וזהו ענינם. כי י׳ שהוא רומז באבא שהוא ספירה הנקראת חכמה יש בה הוי״ה אחת במילוי יודין (כזה יו״ד ה״י וי״ו ה״י) והוא גימטריא ע״ב והה׳ נרמזת באמא שהיא הספירה הנקראת בינה יש בה הוי״ה במלוי יודין ואלף כזה: יו״ד ה״י וא״ו ה״י והוא גימטריא ס״ג. והו' שהיא רומזת בז״א שהם ו' ספירות מחסד עד יסוד יש בה הוי״ה אחת במלוי אלפי״ן(כזה: יו״ד ה״א וא״ו ה״א) והוא גימטריא מ״ה. וה׳ אחרונה שהיא רומזת במלכות נוקבא דז״א יש בה הוי״ה אחת במלוי ההין (כזה: יו״ד, ה״ה, ו״ו, ה״ה) והוא גימטריא ב״ן. ועד״ז ג״כ בפרטות כל פרצוף ופרצוף שבה׳ פרצופים הנ״ל אשר בכל אחד מהם יש הוי״ה בפרטות כנ״ל יש בה שם הוי״ה דע״ב בחכמה פרצוף ההוא, והוי״ה דס״ג בבינת פרצוף ההוא, והוי״ה א׳ דמ״ה בז״א שבפרצוף ההוא, והוי״ה דב״ן בנוקבא ז״א שבפרצוף ההוא. וכמו כל ספירה וספירה נפרטת לי״ס ומי״ס לי״ס עד אין קץ ותכלית כנ״ל כך הוא חילוק מילוי (פרטי) ההויו״ת שהם מתרבים ומתחלקים עד אין קץ כפי חילוק פרטיות הספירות עד אין קץ עכ״ל.
תמצית הדברים, הנצרך לעניננו הוא כי פרצוף אבא הוא חכמה וי׳ של הוי״ה הכוללת כל הפרצופים ובו עצמו ישנן עשר ספירות וכן פרצוף אמא הוא בינה וה׳ ראשונה של ההוי״ה הכוללת. ויש בה עצמה ע״ס. וז״א הנקרא בן ותפארת הוא ו׳ של הוי״ה הכוללת ויש בו עשר ספירות פרטיות וכן פרצוף נוקבא דז״א הוא מלכות וה׳ התחתונה של הוי״ה הכוללת יש בה ע״ס והוי״ה פרטית. וכאן יש מקום לשאול אם בכל פרצוף ישנן עשר ספירות א״כ מה ההפרש בין פרצוף לפרצוף ולזה קוראים אבא ולזה אמא וכו', לכן בא כאן הזהר לתרץ את זה ואומר מסטרא דאבא יודי״ן למעלה וכבר ידעת שאין כאן מושגים המדומים במקום גשמי בזמן ומקום, והפירוש למעלה הוא בחשיבות ובשליטה, כי פרצוף אבא הוא חכמה, והיות שהאורות נמשכים מאין סוף ב״ה אל הספירות התחתונות והמה עוברים דרך הספירות העליונות, ומתוך שאין הרוחני נעדר ממקום א׳ בהיותו עובר למקום ב׳ ולכן נשאר קיים גם בעליון, ולכן כל עליון כלול מכל התחתונים הימנו. אבל השולט הוא בחינתו עצמו. (עיין בסלם פרשת צו אות נ״ה). ומחמת התלבשות אור ישר באור חוזר, לכן כל ספירה כלולה מע״ס. (עיין בתלמוד עשר הספירות הסתכלות פנימית חלק שני).
מסטרא דאימא ההין לעילא, מסטרא דברתא ההין לתתא, כמ״ש להלן. מסטרא דאבא היינו חכמה, יודין לעילא המאירים בחכמה מסטרא דברתא היינו מלכות יודי״ן לתתא כי נתתקנה במסך הדוחה חכמה. מסטרא דבן שהוא ז״א אשר עיקרו הוא אור החסדים לכן ווי״ן הרומזים לחסדים לעילא וכו' כי החסדים הם בשליטה. מסטרא דאבא היינו חכמה ווין לתתא וכו' כי באבא אור החכמה שולט וחשוב וחסדים שהם ווי״ן הם נחשבים לפחותים בערך אור החכמה. ההי״ן דאמא הרומזות לבינה החפצה בחסדים ומשפיעה הארת חסדים, ולכן הם כגוונא דא הה״ו הה״י. כי ההי״ן רומזות על הארת בינה השולטת בפרצוף אמא. ההי״ן דברתא כגוונא דא יה״ה וה״ה. כי מלכות נקראת חכמה תתאה, ושורשה היא חכמה בסוד אבא יסד ברתא ובה ההשתוקקות לקבל חכמה, רק להיותה בסוף המדרגה וכדי שהחכמה לא תרד ממעלה למטה נתקנה בסוד המסך ולכן הי׳ למעלה שזה עיקרה. וההי"ן ה"ס מדת הרחמים שנתקן במלכות בשתוף עם הבינה הן למטה לתקונה. והכי בכל הוי״ה והוי״ה שבכל הפרצופים.