זהר

קעב) ת"ח, ביומא שתיתאה כד מטא זמנא דערב, דליג לגו, ההוא מדורה דאשא, וסלקא לעילא לאעלא גו גוונין. כדין מתתקנין ישראל לתתא, ומסדרין סעודתין, ומתקנין פתורין, כל חד וחד פתוריה. כדין חד שלהובא נפיק ובטש בההוא מדורה, כיון דבטש ביה, מתגלגלן ההוא שלהובא, וההוא מדורה ועאלין בנוקבא דתהומא רבא, ואתטמרן ויתבת תמן.

פירוש הסולם

קעב) ת"ח ביומא שתיתאה וכו': בוא וראה, ביום הששי שהוא יסוד, כשמגיע עת הערב, היינו בסיומו, מדלג מדורת אש ההוא, שהוא רוח סערה, לפנים, ועולה למעלה לכנוס תוך הגוונין. (כנ"ל אות קנ"ט) אז מתתקנים ישראל למטה, ומסדרים סעודות, ועורכים שלחנות כל אחד ואחד שלחנו, אז יוצא שלהבת אחת, שהיא מבחינת הדינים דמלכות הממותקת בבינה, ומכה במדורת אש ההיא, כלומר שמתחבר עמו, כיון שהכה בו ונתחברו, מתגלגלים יחד שלהבת ההיא ומדורה ההיא ונכנסים בנקב תהום הגדול, ונסתרים ויושבים שם.
פירוש. אחר ששלהבת מצד מלכות הממותקת בבינה הכה ונתחברה עם מדורת האש, שהוא רוח סערה ממסך דמלכות דמדת הדין הקשה, אז קבלה המדורה בחינת דינים הממותקים בבינה מבחינת השלהבת ודיניה עצמה הקשים נבטלו, וע"כ נתגלגלו שניהם לתהומא רבא. ששם מקום דינים דבינה. כי מקום דינים דמלכות נקראים תהומא זוטא. וכיון שנתבטלו דינים הקשים דמדורת אש, אז יכלו להתגלות אורות השבת.