זהר

קעב) ועוד אתוון אינון אש, נקודי רוח, אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. ואינון כמבועי מיא, דאתמר עלייהו המשלח מעינים בנחלים. ישקו כל חיתו שדי וגו', אלין אתוון. ואית דשוי לון לאתוון מים אש רוח ועפר, ד׳ רגלין לכרסייא. נקודי אדם לשבת על הכסא.

פירוש מעלות הסולם

קעב) ועוד אתוון אינון: ועוד יש לפרש, האותיות הן אש. הנקודות הן רוח, והאש הולך אחר הרוח, כמ״ש אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. והטעמים הם כמעינות מים שנאמר עליהם המשלח מעינים בנחלים, ישקו כל חיתו שדי וגו' הם האותיות. ויש המשוים את האותיות למים אש רוח עפר שהם ד׳ רגלי הכסא. ונקודות לבחינת אדם לשבת על הכסא.
פירוש הדברים, הנה בספר נהר שלום לרבנו הרש״ש זצ״ל בדף קס״ז מביא משער הקדמות דרוש יקר הערך בענין הדעת וז״ל אמר חיים וויטל הנני מחבר דרוש הערך בענין הדעת וזולת זה הדרוש אין שום ידיעה שורשית בענין הי״ס ואכתוב מה שנלפע״ד בו מכל מה שעיינתי בספר הזה. וקוטב הדרוש הוא כי עיקר כל הפרצופים הם ד'. אבא, אמא, זעיר, ונוקבא. והם נכללים בג' ספירות שהן חב״ד כי דעת כלולה מב' עטרין שהן חסדים וגבורות.
ונתחיל מן הכתר שהוא נשמת האצילות ונחלק לחב״ד שהן נר״ן ג׳ חלקי הנשמה עתיק ונוקבא הם נשמה רוח של נשמה, ואריך ונוקבא הם זו״ן, ונקרא דעת ונפש של הנשמה. ושלשתם הם ג׳ חלקי הנשמה.
אח״כ ספירות חכמה ובינה הם רוח דאצילות ונחלקים לחב״ד שהם נר״ן דרוח, כיצד חכמה ובינה הם נשמה רוח דרוח, וישסו״ת הם דעת ונפש דרוח, ושלשתם הם ג׳ חלקי הרוח, ואח״כ ספירת הדעת שהיא זו״ן, הנה זו״ן הגדולים הם נשמה רוח דנפש, וזו״ן הקטנים הם נפש דנפש, ושלשתם הם נר״ן דנפש.
והנה הטעם שכל ה׳ פרצופי אצילות נבחנים רק לבחינות נר״ן הוא, כי הפרצופים נבחנים כמו הספירות וכמו שיש ה' בחינות שהן מבחינות אור החכמה הנקראות כח״ב זו״ן, ויש ה' בחינות בעשר הספירות מצד אור החסדים הנקראות חג״ת נ״ה, כן הדבר גם בפרצופים, כי ישנם ה׳ פרצופים מבחינת אור החכמה, והם הפרצופים דא״ק, שהם מטבורו ולמעלה. וישנם ה׳ פרצופים מבחינת אור החסדים בהארת חכמה לבד והם פרצופי אצילות העומדים למטה מטבור דא״ק, שהם פרצופי עולם הנקודים וי״ב פרצופי אצילות.
ובאמת מוכרח שיהיה אור החכמה גם בפרצופי אצילות כי אי אפשר כלל שתצאנה המדרגות התחתונות בלי המדרגות הקודמות של עשר הספירות, אמנם אינם מאירים מבחינת אור החכמה שבהם, אלא בבחינת הארת חכמה, דוגמת בינה שמאירה רק בהארת חכמה לזו״ן, ולכן גם פרצופי כתר דאצילות אע״פ שיש בהם קומת כתר וחכמה אינם מאירים מבחינות עצמותם אלא מבחינת בינה שבהם, היינו רק בהארת חכמה לבד, ולכן נבחנים פרצופי כתר דאצילות לבחינת נשמה בלבד.
ולפיכך בהתחשב בערך פרצופי א״ק נמצא שאפילו עתיק דאצילות הוא בחינת בינה ונשמה משום שעצם אור החכמה לא מתגלה ממנו רק הארת חכמה שזוהי בחינת בינה ונשמה, ובחינות חו״ב המתגלים מן עתיק הם בערך א״ק כמו בחינת ז״א ורוח, שפירושם חו״ג בהארת חכמה, וכיון שאין מתגלה מהם רק חו״ג הם נחשבים לבחינת רוח. ומתוך זה זו״ן המקבלים מחו״ב נחשבים רק לבחינת נפש (עיין בתלמוד עשר הספירות הסתכלות פנימית חלק ח' בסופו).
וזה אמרו (באות קע״א) וטעמי אינון נשמתין וניקודין רוחין ואתוון נפשין, כי אלו נר״ן דאצילות מתחלקים לטעמים נקודות ואותיות וכמו שישנם נר״ן בנשמה כן מתחלקים הטעמים לטעמים עליונים שהם פשטא ורביעי, והם בחינות טעמים שבטעמים, ונשמה שבנשמה וכן לטעמים אמצעים שהם פסיק ומקף, שהם בתוך האותיות והם נקודות שבטעמים, ורוח שבנשמה. וכן ישנם טעמים תחתונים שהם מתחת האותיות כמו מרכא טפחא, והם אותיות שבטעמים ונפש שבנשמה. ועל דרך זה בנקודות שהן בחינות רוח יש נקודת חולם ממעלה שהוא בחינת נשמה שברוח וטעמים שבנקודות. וכן השורוק שהוא מלאפום הוא בתוך האותיות בבחינת נקודות שבנקודות ורוח שברוח. והנקודות שמתחת האותיות הן בחינות נפש שבנקודות, ונפש שברוח. וכן האותיות שהן בחינות נפש, מתחלקות לנר״ן ולטעמים נקודות אותיות שבאותיות, והן אותיות גדולות ואמצעיות וקטנות. וכן מתחלקות לעיבור יניקה מוחין. או או״א עלאין, וישסו״ת וזו"ן.
ומתחיל לבאר ג׳ הבחינות של הטעמים, ומתחיל מטעמים התחתונים שהם בחינות אותיות שבטעמים ונפש, וזה אמרו מלאכין אית דמשמשין לאלין נקודין ואינון אתוון דאינון כסוסוון לניקודי. כי האותיות שהן בחינות גוף ונפש הן בחינת סוס, כי נפש בלי רוח היא בחינת עיבור ועיבור ירך אמו הוא, ולכן אור הנפש צריך לאור הרוח שהוא הרוכב על הסוס, והוא בחינת יניקה, וכן הסוס עם הרוכב צריכים למנהיג שינהיג אותם ללכת בדרך הרצוי והם הטעמים שהם המוחין. וזה אמרו וטעמי מנהיגי לון ואינון תנועות לגבייהו, כי יניקה היא בחינת ו״ק וקטנות וצריכים למוחין דגדלות המנהיגים ומנענעים את ו' הקצוות, וכן ישסו"ת בערך או״א הם בחינות ו"ק וצריכים למוחין דאו״א עלאין כגון על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו. ואח״כ (באות ק״ע) מבאר יותר את בחינת הגדלות שהיא טעמים שבטעמים, ואומר ואינון נקודין לגבי טעמי כעאנא בתר רעיין דאנהיגין לון לכל סטרא וכו' כי הטעמים בנגונם הם מהפכים את המלים שהן האותיות המנוקדות מהקצה אל הקצה. כן השפעת הגדלות של או״א עלאין, שהם טעמים שולטים על מוחין דישסו״ת וזו"ן להפכם מן הקצה אל הקצה.
ואח״כ (באות קע״ב) מבאר ג׳ הבחינות נר״ן שברוח שהן נקודות ומתחיל מזו"ן שהן אותיות שבנקודות וזה אמרו ועוד אתוון שהן זו"ן אינון אש היינו דין כמו החירק שמתחת האותיות שהוא נושא אל המסכים, נקודי רוח שהוא השורוק המאיר לתוך האותיות. ובחינות ישסו״ת המאירים לזו"ן ומנהיגים אותם כמ״ש אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. והטעמים הם בחינת חולם שממעל לאותיות שהם חסדים ואינון כמבועי מים וכו', ואח״כ ישנן ג׳ בחינות שבאותיות עצמן שהם נר״ן שבזו"ן, וזה אמרו ואית דשוי לון לאתוון מים אש רוח עפר ד׳ רגלין דכרסייא שהם בחינות אותיות שבאותיות, כלולות מד׳ בחינות חו׳׳ב תו״מ. נקודי ביחד עם הטעמים שהם זו״ן הגדולים הם אדם לשבת על הכסא.