זהר

קעא) בהאי נגה, מפתי לאתתא, לנטלא נהורא. וע"ד כתיב, וחלק משמן חכה, שוי ההוא נהורא לקבליה דברית. ובגיני כך מפתי ליה, ונטלא נהוריה. ודא איהו פתויא דמפתי לאתתא, דכתיב נפת תטפנה שפתי זרה וגו'.

פירוש הסולם

קעא) בהאי נגה מפתי לאתתא וכו': בנגה הזה, פיתה הנחש את האשה, חוה, לקחת אור. וע"כ כתוב, וחלק משמן חכה, כי שם אור הזה כנגד הברית, ומשום זה פיתה אותה ולקחה אורו. וזהו הפיתוי שפיתה את האשה, שכתוב, נפת תטפנה שפתי זרה וגו'.
פירוש. כי לעיל (אות קס"ד) אומר אשר הקליפה דענן גדול, פיתה את חוה לעץ הדעת, שאומר, בגין דידע למפתי שליט בגו נקודה דישובא. וכאן אומר, בהאי נגה מפתי לאתתא, אמנם אין הפירוש, שנגה פיתה אותה, אלא הקליפה דענן גדול, שהוא הנחש, הוא שפתה אותה, כמו שאומר לעיל, אלא כאן מפרש, באיזה אור, וכיצד, פיתה אותה, וז"ש, בהאי נגה מפתי וכו' שפיתה אותה להמשיך ולקחת אור הנגה הזה. וז"ש, שוי ההוא נהורא לקבליה דברית, דהיינו שהראה לה איך הנגה הזה מאיר על הברית, ומפריד ומבריח כל הקליפות (כנ"ל אות קס"ט) ומבער כל הרע, להיותו הארת החכמה. ומחמת זה היה כחו של הנחש יפה, לפתות אותה לקחת אור הזה. אמנם כשהנגה מאיר בסוד הברית, הוא מאיר ממטה למעלה, כדרך קו האמצעי שהוא הברית, דהיינו יסוד. אבל הנחש, שהוא בחינת הקליפה דענן גדול, פיתה אותה להמשיך אור נגה הזה ממעלה למטה, בדרך הענן גדול (כנ"ל אות קס"ד) ובזה הכשילה. וז"ס שאמרו חז"ל שחטא עצה"ד היה שסחטה ענבים. דהיינו שהמשיכה הארת חכמה ממעלה למטה, כדרך הקליפה דענן גדול. וז"ס, שהנגה חציו קדושה וחציו קליפה. פירוש אם הוא דבוק בברית קדש, שמאיר רק ממטה למעלה, שהוא בחינת החצי דו"ק דג"ר, הוא קדושה גדולה. ואם הקליפות מתקרבים למשוך ממנו חציו השני שהוא ג"ר דג"ר הנמשך ממעלה למטה, אז היא קליפה טמאה, דהיינו ממש בחינת ענן גדול.