זהר

קעא) ובגין דא אמר, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי, דנטיל עצה מניה, דלא אית ליה תניינא, ולא שותפא, ולא חושבנא, דאית אחד בשתוף, כגון דכר ונוקבא, ואתמר בהון כי אחד קראתיו, אבל איהו, חד, בלא חושבן ולא שתוף, ובגין דא אמר ואין אלקים עמדי. קמו כלהו, ואשתטחו קמיה, ואמרו זכאה בר נש דמאריה אסתכם עמיה, לגלאה רזין טמירין, דלא הוו מתגליין, למלאכייא קדישייא.

פירוש הסולם

קעא) ובגין דא אמר ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עמדי דנטיל עצה מניה דלא אית ליה תנינא ולא שותפא, ולא חושבנא, ומשום זה אמר, ראו וגו' ואין אלקים עמדי, לקבל עצה ממנו, כי אין לו שני, ולא שיתוף, ולא חשבון, דאית אחד בשתוף כגון דכר ונוקבא, ואתמר בהון, כי אחד קראתיו, אבל איהו חד בלא חושבן ולא שתוף, ובג"ד אמר ואין אלקים עמדי, כי יש אחד בשתוף, כגון זכר ונקבה שנאמר בהם כי אחד קראתיו, אבל הוא, אחד בלי חשבון ובלי שתוף, ומשום זה אמר ואין אלקים עמדי.
ביאור הדברים, כי השכיל אותם להבין, שהוא מדבר, ממשפיע הראשון אל העולמות שאין למעלה ממנו, ומבחינה זו, נמצא עתיק שהוא עלת על כל עלאין, כי א"ק שלמעלה מעתיק, אינו נחשב למשפיע, להיותו מתוקן במלכות דצמצום א', אשר מלכות זו נגנזה בראש עתיק, ואין עליה שום זווג, ואין העולמות מקבלים ממנה קודם גמר התיקון. ולפיכך נתקן עתיק בבחינת בקע ולא בקע, שהוא אמצעי בין א"ק ואבי"ע, (כנ"ל דף ה' ד"ה וכשהאצילה) וע"כ נחשב עתיק למשפיע הא' להעולמות שאין למעלה ממנו, שהרי מא"ק לא יוכלו העולמות לקבל משהו.
אמנם בגמר התיקון תתגלה המלכות הזו דצמצום א' שנגנזה בראש עתיק, ותקבל זווג מעתיק ותשפיע להעולמות אבי"ע. ואז נאמר עליה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, כי המלכות נקראת אבן, ובהיותה נגנזת בראש עתיק בלי זווג, ע"כ בכל מקום שנגלית מלכות זו נמשכה ממנה דינים ועונשים, וע"כ מאסו אותה הבונים, אמנם בגמר התיקון כשתקבל הזווג שם בראש עתיק תגלה ותראה לכל שהיתה ראש פנה.
ואז, יאמר עתיק הכתוב הזה ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי, שפירש ר"ש ואין אלקים עמדי דנטיל עצה מניה, דלא אית ליה תניינא, ולא שותפא, ולא חושבנא. כי בשתא אלפי שני, נחשב א"א כתר לעולם אצילות, ועתיק נעלם לגמרי, מטעם גניזת המלכות דצמצום א', שאין עליה זווג, והזווג נעשה רק בסוד בקע, שהיא מלכות המשותפת במדת הרחמים שפרצוף הא' שיצא על המלכות המשותפת הזו הוא א"א שהוא חסר מלכות דצמצום א' וקבל במקומה את מלכות המשותפת, וע"כ הוא המשפיע לכל פרצופי אצילות, דהיינו שמקבל מעתיק ומשפיע לאצילות, ועתיק עצמו לא אתידע, מטרם גמר התיקון.
ובגמר התיקון כשיתגלה הכתוב היתה לראש פנה, או אתמר, ראו עתה כי אני אני הוא, המלכות מכונה אני, וכיון שהמלכות דצמצום א' תקבל הזווג הגדול, יתגלה בעולם כי אני שבשתא אלפי שני שהיתה משותפת במדה"ר, ועצמותה היתה נעלמת, אנ"י הוא, דהיינו אנ"י דצמצום א', שהיא גילוי עצמותה של המלכות, ואין אלקים עמדי, דלית לי תניינא דנטיל עצה מניה, כי אנ"י המגולה בשתא אלפי שני היתה צריכה למדרגה שניה, דהיינו לבינה, לקבל ממנה עצה, דהיינו תיקון, משא"כ עתה איני צריך לקבל עצה משני, כי אני מושלמת בכל צרכי מעצמי. ולא שותפא, שאין לי עוד שתוף דמדת הרחמים, בהיות הדין שלי מתוק במתיקות השלמות. ולא חושבנא. פירוש, המסך המשותף במדת הרחמים דבינה מכונה בשם חשבון, כי חשבון הוא מלשון מחשבה, שהוא שם הבינה הממתקת את המסך. ואומרת שמעתה אינה צריכה עוד לחשבון הזה, דהיינו למסך ממותק.
וזהו אמרו, דאית אחד בשתוף כגון דכר ונוקבא, ואתמר בהון כי אחד קראתיו. כי מטרם התיקון היתה המלכות בשתוף דמדה"ר, כגון ז"א ונוקביה, המכונים לעיל שמש ולבנה, שבסוד השתוף דמדה"ר קבלו המוחין די"ג מדת הרחמים, שה"ס אחד ואז נאמר על זו"ן כי אחד קראתיו (כמ"ש לעיל דף קי"ח ד"ה ועל דא) בסו"ה הוא אחד ושמו אחד, עש"ה. אבל איהו חד בלא חושבן ולא שתוף אבל עתה המלכות עצמה היא אחד בלי חשבון, שהוא מסך ממותק, ובלי שיתוף דמדה"ר, שזסו"ה ​ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כי הלבנה אינה צריכה להכלל בז"א בסוד הוא ושמו אחד. אלא הלבנה מעצמה תהיה מהות מאיר בסוד אחד, וע"כ הוא אחד, השמש, ושמו אחד, הלבנה. כי תהיה אור הלבנה כאור החמה.
קמו כלהו ואשתטחו קמיה ואמרו זכאה בר נש דמאריה אסתכם עמיה לגלאה רזין טמירין דלא הוו מתגליין למלאכייא קדישייא: קמו החברים כולם ונשתטחו לפניו, ואמרו אשרי האיש שרבונו מסכים עמו לגלות סודות נסתרים, שלא היו מגולים אפילו להמלאכים הקדושים.