תוכן

קעא) אמר שמואל: ז"ל הנוסחה השנית, הנמצאת במאמר הנזכר, נחתו ר' אלעזר ור' אבא ונשקוהו כו', אמרו לה מאן אנת כו', אמרו ליה מה יהב לך למיזל הכא, ולמהוי טעין בחמרי כו'. דע, כי כאשר האדם הוא עוסק בתורה כראוי לשמה, יש בידו יכולת, להשיג, שנשמת צדיק אחד, מאותם שהם מן שורש נשמתו, שיתלבש, כדוגמת מלאכי אברהם אבינו ע"ה, שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים כו'. ויבא ויגלה לו רזי תורה, והוא מתלבש באיתו הלבוש, הנקרא אצל המקובלים חלוקא דרבנן אשר לו, בסוד ומעיל קטון תעשה לו אמו. והם מוחין דיניקה ועיבור כו'. וזהו ענין ההוא סבא, דהוה נחית וממלל עם רשב"י, ומגלה לו רזי תורה, כנזכר בתקונין בדף ס"ב ע"א, ובמקומות זולתו. ולפעמים באה נפש הצדיק לבדה, מתלבשת באותו חלוקא דרבנן. ולפעמים בא גם הרוח, ולפעמים גם הנשמה. ואמנם כשאינה באה אלא הנפש לבדה, אז היא באה בצורת טעין חמרי, כי הוא רמז אל היותה נפש דעשיה תוך לבושה. ודע, כי אין יכולת בשום נפש צדיק להתלבש ע"ד הנזכר, אם לא שבתוך נקודה אמצעית של פנימיותה, יתלבש שם ניצוץ אחד, מן נפש או רוח או נשמת משה רבינו ע"ה, בהקדמה זו יתבאר המאמר הנזכר, בע"ה.