זהר

קעא) באברהם כתיב, התהלך לפני והיה תמים, גזירו דאת קיימא. התהלך לפני, מהכא, דלא יהך גבר בתר אתתא, אלא קמהא, ארח כשר איהו. והא כתיב, הנה אנכי שולח מלאך לפניך. ושלחתי לפניך מלאך. לאברהם דלא הוה גזיר, דחה ליה לקמה. וע״ד לא כתיב היה תמים, והתהלך לפני. אלא התהלך לפני, דלא יאות אנת, עד שתהא תמים. וכן בכלהו, כיון דב״נ תמים, ונטיר ליה, מיד היא לקמיה, ואיהו אבתרה, כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב, כי שב מאחרי.

פירוש הסולם

קעא) באברהם כתיב התהלך וגו׳: באברהם כתוב, התהלך לפני והיה תמים. דהיינו מילת אות ברית שנקרא תמים. התהלך לפני, מכאן שלא ילך גבר אחר אשה אלא לפניה, שהוא דרך הישר. שואל, והרי כתוב הנה אנכי שולח מלאך לפניך, שפירושו השכינה המכונה מלאך. וכן ושלחתי לפניך מלאך. הרי שהשכינה הלכה לפניהם והם לאחוריה. ומשיב, אברהם שלא היה נמול, דחתה אותו לפניה, ולא נתנה אותו ללכת לאחוריה, וע״כ לא כתוב, היה תמים והתהלך לפני, אלא התהלך לפני כל עוד שאינך נמול, כי אינך ראוי ללכת לאחורי עד שתהיה תמים, דהיינו עד שתמול וכן בכלם, שכן הוא בכל האנשים, כיון שאדם הוא תמים ושומר אותו, מיד השכינה לפניו והוא אחריה. כי כשר הוא לזה.
פירוש. כי אין החכמה מקובלת מן המלכות אלא מכלים דאחורים שלה, (כנ״ל ויקהל אות נ״ג) ואם האדם אינו ראוי לזה, דהיינו שלא נמול, והוא עלול להמשיך החכמה ממעלה למטה, אז הוא אסור ללכת אחורי השכינה, שפירושו שלא ימשיך ממנה החכמה מאחורים שלה. וע״ז רמזו ז״ל, אסור לגבר ללכת אחרי אשה. משא״כ אחר שנמול והוא שומר ברית, דהיינו שכבר בטוח שלא ימשיך החכמה ממעלה למטה הוא ראוי ללכת אחר השכינה, דהיינו שראוי לקבל הארת החכמה מאחורים שלה. וז״ש, אלא התהלך לפני, דלא יאות אנת עד שתהא תמים, שכל עוד שאינו נמול נאמר לו התהלך לפני, ולא לאחרי, מטעם הנ"ל. אבל כיון דב״נ תמים, ונטיר ליה, דהיינו שנמול ושומר בריתו, מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה, דהיינו שמקבל מאחורי השכינה, כי פשר איהו לדא, כי הוא כשר לקבל חכמה מאחורי השכינה. להיותו שומר הברית. כמבואר. לגנאי מה כתוב. כי שב מאחרי. דהיינו שאינו ראוי לינק מאחורי השכינה.