זהר

קעא) אזלו, עד דהוו אזלי, אערערו בחד בר נש דהוה אתי, ובריה דהוה מרע, קטיר על חמרא. אמרו ליה מאן את. אמר להו יודאי, ודא הוא ברי דאיהו קטיר על חמרא, אמרו ליה, אמאי הוא קטיר. אמר לון דיורי הוא בחד כפר, דאיהו מבני רומאי, והאי ברי הוה אוליף אורייתא בכל יומא, והוה אהדר לביתא, ולעי לון לאינון מלין. וג׳ שנין הוה דיורי בההוא ביתא, ולא חמינא מדי. והשתא יומא חד עאל ברי לביתא לאהדרא מלין, אעבר חד רוחא קמיה, ונזיק ליה, אעקם פומיה ועינוי, וידוי אתעקמו, ולא יכיל למללא. ואתינא לגבי מערתא דסגירו דסרוניא דלמא ילפון לי מלה דאסוותא.

פירוש הסולם

קעא) אזלו עד דהוו וכו׳: הלכו. בעוד שהיו הולכים, פגשו אדם אחד שהיה בא, ובנו החולה היה קשור על החמור. אמרו לו מי אתה. אמר להם אני יהודי, וזה הוא בני שקשור על החמור. אמרו לו למה הוא קשור. אמר להם, דירתי היא בכפר אחד, שהוא מבני רומי, ובני הזה היה לומד תורה בכל יום, וחזר לביתו ועסק באלו הדברים. ושלש שנים היתה דירתי בבית ההוא ולא ראיתי כלום. ועתה, יום אחד נכנס בני אל הבית, לחזור על הדברים שלמד, עבר רוח אחד לפניו והזיק לו, והעקים פיו ועיניו, וידיו נעקמו, ואינו יכול לדבר. ואני בא למערת המצורעים של סרוניא, אולי ילמדו לי דבר רפואה.