פירוש הסולם
קס)
) פתח ואמר, למלכא דהוה ליה כמה בניינין למבני, והוה ליה אומנא וההוא אומנא לא הוה עבד מדעם אלא מרשו דמלכא: פתח ר"ש ואמר. כמו מלך שהיה לו הרבה בנינים לבנות. והיה לו אומן, ואותו האומן לא עשה משהו אלא ברשותו של המלך.
כד"א ואהיה אצלו אמון. שזסו"ה, ואהיה אצלו אמון.
מלכא ודאי איהו, חכמה עלאה, לעילא ועמודא דאמצעיתא מלכא לתתא: מלך, בודאי הוא חכמה עליונה, שהוא אבא. ועמוד האמצעי שהוא ז"א, הוא מלך למטה.
אלקים אומנא לעילא, ודא אמא עלאה, אלקים אומנא לתתא ודא שכינתא דלתתא אלקים הוא אומן למעלה, שהיא אמא עלאה, אלקים הוא אומן למטה שהוא השכינה שלמטה. פירוש, כי כמו שיש ב' בחינות
מלך, כן יש ב' בחינות ב
אומן שהוא השם אלקים, כי האומן של החכמה שהוא מלך למעלה הוא אמא הנקראת אלקים, והאומן של תפארת, שהוא מלך למטה, הוא השכינה של מטה. דהיינו הנוקבא הנקראת ג"כ אלקים.
וצריכים להבין היטב את ב' השאלות הנ"ל. כי השאלה הא' היתה, כיון שבכל מאמרות דמעשה בראשית, נבחן ויאמר אלקים, לאבא ואמא, שאבא אומר, ואמא עושה. וא"כ כאן, שכתוב ויאמר אלקים נעשה אדם, נמצא שגם אבא האומר נשתתף בהעשיה, שזה לא יתכן. וזהו ששאל,
מאן הוא דאמר נעשה אדם, שאי אפשר לומר גם כאן שאבא אמר נעשה, שהרי מאבא אינו נמשך שום עשיה. כי אבא נבחן כמו "כח" ואמא כיציאה לפועל.
השאלה הב' היתה, כי כל השמות
אלקים הנאמרים במעשה בראשית ה"ס אמא, ונודע שנשמות בני אדם הן תולדות מז"א ונוקבא, וא"כ שאל,
מאי ניהו הכא האי אלקים, כי אלקים שבכאן, הנאמר לבריאת אדם אי אפשר לומר שהוא אמא, כי נשמת אדם אינה נמשכת מאמא רק מהנוקבא.
וזה שמתרץ, ואומר,
למלכא דהוה ליה כמה בניינין למבני והוה ליה אומנא וכו' כי המשיל את אבא ואמא למלכא ואומנא שמהם נאצלו כל מעשה בראשית. אלא כמו שאו"א הם מלכא ואומנא לעילא דהיינו כלפי כל המדרגות דזו"ן דאצילות, כן ז"א ונוקבא הם מלכא ואומנא לתתא, דהיינו כלפי נר"ן דבני אדם ועולמות בי"ע. פירוש, כי אין ז"א ונוקבא יכולים לברוא נשמות בני אדם, זולת אם הם עולים ומלבישים את או"א, והתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו, וא"כ בעת שהנוקבא הוציאה נשמת אדה"ר, היתה במדרגת אמא דהיינו בשם
אלקים וכן ז"א במדרגת אבא. ומיושב השאלה הב' ששאל
מאי ניהו הכא האי אלקים. כי באמת הוא הנוקבא דז"א, אמנם כיון שעלתה והלבישה לאמא, הרי היא כמו אמא. ולהלן הולך ומתרץ שאלה הא'.
