זהר

קסט) ואין קץ לכל עמלו, דאיהו עמל תדיר, דאקדים יממא וליליא. גם עינו לא תשבע עשר, ולית ליה לבא לאשגחא, ולמימר למי אני עמל, ומחסר את נפשי מטובה. ואי תימא דבגין דייכול וישתי יתיר, ויעבד משתיא בכל יומא תדיר, לאו הכי, דהא נפשא לא אתהני מניה, אלא ודאי איהו מחסר לנפשיה, מטיבו דנהורא דעלמא דאתי, בגין דדא היא נפשא חסרא, דלא אשתלימת כדקא יאות. ת"ח, כמה חס קב"ה על עובדוי, בגין דקא בעי דיתתקן, ולא יתאביד מההוא עלמא דאתי, כדקאמרן.

פירוש הסולם

קסט) ואין קץ לכל עמלו שהוא עומל תמיד, שמקדים עצמו ביום ובלילה, גם עינו לא תשבע עשר, ואין לו לב להסתכל ולומר למי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה. ואם תאמר, שהוא עמל בכדי שיאכל וישתה ביותר, ויעשה משתה בכל יום תמיד, אינו כן, שהרי הנפש אינה נהנית מזה. אלא ודאי, שהוא מחסר את נפשו מטובה של אור העולם הבא. משום שהיא נפש בעלת חסרון, שלא נשלמה כראוי. בוא וראה, כמה מרחם הקב"ה על מעשיו, דהיינו שמביאו לגלגול להתתקן, משום שרוצה שיתתקן ולא יאבד מאותו עולם הבא, כמו שאמרנו.