זהר

קסח) וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא, לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא, כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא, מכל פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא, לתקנא בההוא תקונא, ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר.

פירוש הסולם

קסח) וחמינא אלין תקונין, וכו׳: וראיתי אלו התקונים מאירים עליה, והדברים שבפינו, דהיינו ביאורי התקונים שאמרנו, היו מחכים להתעטר ולעלות כל אחד במקומו. וכשהתקונים היו מתתקנים מפינו, כלומר כשהיו מתבארים, כי כפי שביארו כך נתקנו למעלה, כל אחד ואחד עלה ונתעטר ונתתקן בתקון ההוא שנתתקן כאן, מפה כל אחד ממנו. ובשעה שכל אחד ממנו פתח פה, לתקן באיזה תקון, אותו התקון היה יושב ומחכה לדבר שיצא מפיכם, שאח״כ עלה למקומו ונתעטר.