זהר

קסח) קמץ קומץ סתים באת יוד. פת״ח אתפתח ביה בחמש אצבעאן, דאינון ה׳. וכמה רזין בנקודי. והאי איהו אבא בם אודה י״ה. ופת"ח עליה אתמר, פתחו לי כו', זה השער לי״י.

פירוש מעלות הסולם

קסח) קמץ קומץ סתים וכו': קמץ הוא מלשון קומץ שאורו סתום באות יוד, בהתנגדות להתפשטות ממעלה למטה. פתח, בו מתפתחת החכמה בחמש אצבעות היינו בקומה שלימה של עשר ספירות, שהן נרמזות באות ה' וכן כמה סודות בנקודות שהן חכמה נפתחות בסוד הפתח. וזה הוא אבא ב״ם שהוא שם מ״ב, אודה י״ה שהם המוחין של כתר, חכמה ובינה (עי׳ להלן בתקונא רביעאה אות ד׳ במעלות הסלם כל ההמשך) ועל פתח נאמר פתחו לי כו', זה השער לה׳.
פירוש, ישנם כמה שמות מ״ב: א׳ הוא שם מ״ב הראשון אשר כל השמות מ״ב נחתמו ממנו והוא מרומז בכתר, חכמה, ובינה, אשר ד׳ אותיות הוי״ה הפשוטה הן כתר. ויוד אותיות הוי״ה במילוי כזה: יו״ד ה״א וא״ו ה״א, הן חכמה. וכ״ח אותיות מילוי המילוי כזה: יו״ד וא״ו דל״ת. ה״א אל״ף. וא״ו אל״ף וא״ו. ה״א אל״ף הן בינה. והם האורות המקובלים למעלה מפרסא שהיא בחזה דא״א ומגיעים עד היסודות שבאו״א עלאין, אשר ראש א״א הוא כתר, ואבא עלאה חכמה, ואימא עלאה בינה.
אמנם זו״ן שהם נמצאים מתחת הפרסא למטה מחזה דא״א אינם יכולים לקבל שם מ״ב זה, זולת בעת שהתחתונים מעלים מ"ן ונמשך מ״ד מזווג ע״ב ס״ג שבא״ק שהארת הזווג מחזירה את הבינה לראש א״א ואז מקבלים ישסו״ת הארת חכמה ומשפיעים לזו״ן ונעשים כמו שהם למעלה מפרסא ובבחינת שם מ״ב, ושם מ״ב זה מרומז בסוד ל״ב אלקים הנאמרים במעשה בראשית ועשרה מאמרות, כי ל״ב אלקים הם בחינות ישסו״ת המקבלים הארת חכמה מל״ב נתיבות החכמה, ועשרה מאמרות הם בחי׳ ה׳ החסדים של זו״ן המתחלקים לע״ס המקבלים מאו״א עלאין.
וישנו שם מ״ב בסוד ג׳ ידים: יד הגדולה, יד הרמה, ויד החזקה, אשר ג׳ פעמים י״ד הם מ״ב והוא נקרא שם המעלה היינו ג׳ ידים שבאמא שנתחדשו ע״י יציאת הבינה מראש א״א ונתלבשה בזו"ן וג׳ הידים נבחנות לחג״ת שבאימא אשר בידים אלה היא מעלית את זו״ן למעלה מפרסא ומשיגים גם הם את השם מ״ב שלמעלה מפרסא, הנחקק בהם מכח שיתוף המלכות בבינה שמכח זה הוכשרו לקבל המוחין של שם מ״ב מבינה. וכן ב׳ פעמים אהיה עולים מ״ב בסו״ה אהיה אשר אהיה.
וכן ישנו שם מ״ב מז׳ השמות של אנא בכח שבכל אחד ו׳ תיבות וז׳ פעמים ו׳ עולה מ״ב והוא השם של ז׳ ספירות שבזו״ן המאירות לעולם המלאכים שביצירה (עי׳ לעיל אות קמ״א) ונמצא ששם מ״ב מאיר תמיד בהמדרגות והפרצופים הן בקטנות והן בגדלות, וההפרש הוא שבקטנות מאיר מ״ב המעלה, כי עי״ז שז״ת של בינה מתלבשות בזו״ן בזמן הקטנות, הם נעשים לידים שבכחם להעלות את הזו״ן למעלה מן הפרסא, ולקבל מן השם מ״ב העליון שהוא כח״ב המאיר רק למעלה מן הפרסא. ושורש ב׳ הבחינות אלו של קטנות וגדלות הוא בהתפשטות ב׳ של מטי ולא מטי, שבפרצוף ע״ב דא״ק שנתבאר לעיל אות קס״ה ד״ה פירוש, אשר בזמן שישנה הארת ו״ק בהמדרגה אז מטי בכתר גבורה נצח יסוד, ובזמן שישנה הארת ג״ר אז מטי בחכמה בינה חסד תפארת הוד מלכות.
וזה אמרו פתח איהו מ״ב וכו', כי פתח רומז על קומת ע״ב שהוא חכמה, ומביא ב׳ פסוקים הרומזים על שם מ״ב, א׳ כי בי חשק ואפלטהו, ב׳ פתחו לי שערי צדק אבוא ב״ם. ומבאר כי בי שעולה מ״ב הוא סוד הארת ו"ק של המדרגה, בסוד הרמז של חש״ק, חיריק שהוא נצח שבא שהוא גבורה קמץ שהוא כתר. דהיינו בעת שמטי בכתר גבורה נצח ומאירה הארת ו"ק בסוד הנקודות של אבגית״ץ בסוד שם מ״ב המאיר בזו״ן. ואז מטי האור בכתר בסוד קמץ קומץ סתים באת יו״ד שמאיר אור חסדים בשפע גדול להיותם נמשכים מן הכתר אבל בלי הארת ג״ר. ומה שלא חושב גם את יסוד הוא מטעם שאין בו חדוש כי הוא רק כולל ממה שלמעלה ובזמן הקטנות הוא בבחינת שאול נחבא אל הכלים.
ואז הבינה מבטלת את אחוריים שלה של החכמה ואז מטי בחכמה ובינה ומגיעה הארת ג״ר אל הפרצוף ואז הפתח אתפתח ביה בחמש אצבען דאינון ה׳ שהם נ׳ שערי בינה, והארת החכמה מתפשטת בכל הקומה עד המלכות ומתגלה כמה רזין בנקודי, שהוא קומת חכמה וזה מרומז בפסוק השני אבא ב״ם שהוא שם מ״ב העיקרי המאיר מחזה ולמעלה וכל הקומה מקבלת הארתו וזהו אודה י״ה שהם המוחין כח"ב כי קוצו של היוד הוא כתר י׳ חכמה ה׳ בינה. ואז שם מ״ב של ב׳ פעמים אהיה העולה מ״ב כולל גם את ד׳ האותיות של שם אהי״ה והם שמונה ועם מ״ב עולה נ'. וכן השם מ״ב של אנא בכח שהוא מז' שמות שבכל א׳ ו׳ מלים וז' פעם ו׳ הם מ״ב, וכולל גם את ז׳ השמות שביחד הם מ״ט, ועם הארת הכולל שהיא בינה הם ביחד נ'. (עי׳ זהר בהר אות י״ז).