זהר

קסז) אוף הכא, בשעתא דדינא דבר נש יתער, שארי וקרי ליה, ולית דידע ליה, בר ההוא בר נש דשכיב, דתנינן בשעתא דבר נש שכיב, ודינא שריא עליה, לנפקא מהאי עלמא, אתוסף רוחא עלאה ביה, מה דלא הוה ביומוי, וכיון דשריא עלוי ואתדבק ביה, חמי מה דלא זכה ביומוי, משום דאתוסף ביה ההוא רוחא, וכד אתוסף ביה וחמא, כדין נפיק מהאי עלמא, הה"ד תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון. כדין כתיב, כי לא יראני האדם וחי, בחייהון לא זכאן, במיתתהון זכאן.

פירוש הסולם

קסז) אוף הכא וכו': אף כאן, בשעה שנתעורר דין על האדם, תרנגול השחור מתחיל וקורא, ואין מי שיודע זה, חוץ מאדם ההוא ההולך למות, כי למדנו בשעה שהאדם הולך למות, והדין שורה עליו, לצאת מן העולם, נתוסף עליו רוח העליון בשיעור שלא היה לו מימיו, וכיון ששורה עליו ונתדבק בו, הוא רואה מה שלא זכה לראות מימיו. והוא, משום שהרוח נתוסף בו.
וכד אתוסף ביה וחמא וכו': וכשנתוסף בו הרוח והוא רואה, אז יוצא מעולם הזה, וז"ש​ תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון. אז כתוב, כי לא יראני האדם וחי: שמשמע בחייהם אינם זוכים לראות אבל במיתתם זוכים לראות.