פירוש הסולם
קסז)
שיתא אינון ט' וכו': ששה תקונים הם ונקראים תשעה. תקון הראשון הוא, שניצוץ הזה, הנר הקשה, יצא ובטש תחת שערות ראש מתחת הקווצות שעל האזנים, ויורד מלפני הפתח שבאזנים עד ראש הפה. הנה תקון זה אינו נמצא מעתיקא קדישא, אלא כשנמשך המזל דעתיקא קדישא, שממנו תלוי מבוע החכמה ההוא. כשאמא נמשכת ונכללת באוירא דכיא, לוקחת אמא אותו הלבן. והניצוץ דהיינו בוצינא דקרדינותא נכנס באוירא דכיא ונכלל בה, ואח"כ יצא, ונתאחדו זה בזה, דהיינו שבטש בקוצי דשערי שעל אודנין, כנ"ל, וב' הדינין נתאחדו זה בזה, ונעשו תקון א'.
פירוש. ז"א הוא תמיד בבחינת ו"ק שהם חג"ת נה"י. ואפילו בגדלות שקונה חב"ד, אין זה חב"ד ממש, אלא חג"ת שנתעלו ונעשו חב"ד וענין הדיקנא יוצא רק בעת גדלות, שכבר יש לו חב"ד, וע"כ יש גם בדיקנא ט' תקונים, כנגד חב"ד חג"ת נה"י. וכשאנו מדייקים אין שם חב"ד, אלא חג"ת נה"י לבד, כי החג"ת נעשו לו חב"ד ויוצאים נה"י חדשים. וז"ש
שתא אינון, דהיינו חג"ת נה"י.
ט' אקרון, מטעם שחג"ת נעשים בגדלות לחב"ד. אבל עקרו אינו אלא שתא.
(ועי' באד"ר אות ר"ס, ובסד"צ אות ל"ה). ואין להקשות כיון ששערות רישא ודיקנא הן פרצוף אחד שנחלק מסבת עלית המלכות לבינה, שכו"ח דשערות נעשו לשערות ראש, ובינה ותו"מ דשערות יצאו מן הראש ונעשו לשערות דיקנא, כנ"ל בסמוך, א"כ, למה אינן יוצאות שתיהן יחד בעת הקטנות. אלא שערות ראש יוצאות בקטנות, ושערות דיקנא בגדלות. והענין הוא כי בקטנות שאין בז"א אלא כתר וחכמה, באורות דרוח נפש בכללו, מחמת שבינה ותו"מ דכללות ירדו לבריאה, הנה אותו הדבר נעשה בכל ספירה ומדרגה פרטית דז"א. כי כל מדרגה פרטית דז"א כלולה מע"ס, ואין בה בקטנות רק כו"ח, ובינה ותו"מ נפלו משם. ולפיכך במדרגת ע"ס דשערות, אין בקטנותן אלא כתר וחכמה דשערות, שהם שערות ראש, אבל בינה ותו"מ דשערות אין שם. אלא בגדלות, כשנשלמה בינה ותו"מ דכללות ז"א, נשלמו עמהם בינה ותו"מ דכל מדרגה פרטית, ולפיכך נשלמו ויצאו אז גם בינה ותו"מ דשערות לבחינת דיקנא דז"א. ועי' בספד"צ אות ל"ה, והפירוש שבכאן הוא עיקר.
והנה תקון ראשון דדיקנא, שהוא שערות הקצרות שמתחת פאתי הראש עד השפה העליונה הוא דין קשה ההולך ומתמתק ביתר התקונים
(כנ"ל באד"ר אות רס"ב) וז"ש,
תקונא קדמאה נפק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא ובטש בתחות שערא וכו' דהיינו להיותו בחינת דין קשה
(כמ"ש שם באות רס"ב) והוקשה לו, כיון שצמיחת שערות היא לעת גדלות, שכבר יש כל המוחין בפרצוף מיוחדים זה בזה בבחינת הרחמים, ואיך אפשר שיתחיל אז לצמוח לו שערות דיקנא, שהן דינין, עוד הוקשה לו כיון שאמר לעיל בדבור הסמוך, שכל תקונים דדיקנא דז"א נמשכים מדיקנא דעתיקא קדישא. א"כ איך יוצא משם תקון הא' שהוא דין. וז"ש,
תקונא דא מעתיקא לא אשתכח, כי עתיקא הוא כולו רחמים, ותקון זה הא' הוא דין,
אלא כד נגיד מזלא דעתיקא קדישא, ותלייא מניה ההוא מבועא דחכמתא, שהוא אבא עלאה הנקרא חכמה ואוירא דכיא, שהוא נמשך ממזלא דע"ק, כי או"א עלאין תליין במזלא
(כנ"ל אות ס') וכשאמא, שה"ס בינה שחזרה לחכמה, שבה ניצוצא דבוצינא קרדינותא, נמשכת ונכללת באוירא דכיא דאבא עלאה, שהוא חכמה דימין שהוא חסדים, אז,
ההוא חוורא נקיט אמא וניצוצא עאלת שאז לוקחת אמא החסד מאבא, והניצוץ דבוצד"ק שבה נכנס בתוך החסד. והם המאירים במוחין דז"א כשהדין דאמא נכלל כולו בחסד דאבא באוירא דכיא שלו. ואח"כ כדי להוציא הדיקנא,
ונפקת, יצא הניצוץ דבוצד"ק דאמא מתוך האוירא דכיא דאבא, ונחלק ממנו,
ואתאחד דא בדא והניצוצא דאמא נתאחד בקוצין דעל אודנין שהם פאתי הראש, ששם המלכות דמדת הדין שעלתה לבינה, ונכפלו הדינים, שהדינים דשמאל דאמא שה"ס ניצוצא דבוצד"ק, נתחברו עם הדינים דמלכות שבפאתי הראש דז"א,
ואתעבידת חד תקונא, ומשתי בחינות הדינים נעשו תקון הא'. ובזה מיושב, שאע"פ שהמוחין כבר מתוקנים, מ"מ יצא הדין ונפרד מהם, לתקן הדיקנא. וע"כ הוא דין קשה.
וז"ש
(לעיל באד"ר אות רנ"א) תקונא קדמאה, אתתקן שערא מלעילא, דהיינו מתחילת הדיקנא,
ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא שהיא הדינין דאמא כנ"ל,
ונפיק מכללא דאוירא דכיא, דהיינו שיצא מן התכללות באוירא דכיא דאבא כנ"ל,
ובטש בתחות שערא דרישא, מתחות קוצין דעל אודנין, דהיינו תחת קווצות השער דפאתי הראש, ששם מלכות דמדת הדין כנ"ל,
ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא, כמ"ש שם בהסולם.